קשר סיבתי מתקיים כאשר הרשלנות באמת גרמה לנזק שנגרם או לפחות תרמה לנזק. כאשר הנזק נגרם מסיבה אחרת ולא בגלל הרשלנות של הרופא זה אומר שלא התקיים מרכיב הקשר הסיבתי והתביעה שלכם צפויה להידחות (לרוב).
כלומר קשר סיבתי הוא סוג של "דבק" שמדביק בין הרשלנות אל הנזק. הוא אחד היסודות שאם לא מוכיחים אותו התביעה קורסת.
בתביעות רשלנות רפואית בהריון מרכיב הקשר הסיבתי הוא קריטי במיוחד להצלחת התביעה, וניתן למצוא כמות נכבדה של תביעות רשלנות רפואית בהריון שמנוהלות בצורה שאינה נבונה ונופלות ונדחות בגלל שלא הוכח הקשר הסיבתי החשוב כל כך.
פעמים הרשלנות כל כך זועקת לשמיים – דבר שגורם לתובע ועורך דינו לתפוס "שאננות יתר" ובסוף הם מפסידים את התביעה בגלל שלא הוכיחו את מרכיב הקשר הסיבתי.
וכך, לעיתים קרובות מדי ניתן לקרוא בפסיקת בתי המשפט על תביעות שנראות חזקות על פניהן ורופא שכשל והתרשל ואף בצורה מובהקת וקיצונית, ואז כשביהמ"ש מגיע לבדיקת שאלת הקשר הסיבתי מגדל הקלפים שבנה התובע בעמל כפיים מתמוטט והתביעה נדחית תוך שהשופט קובע שנזק היה נגרם בכל מקרה ולא היה בכוחו של הרופא למנוע את הנזק אפילו אם לא היה מתרשל…..
אתן לכם כמה דוגמאות מתקופת העבר שבה ייצגתי בתי חולים – יום אחד התבקשתי לייצג בית חולים שאיבד את התיק הרפואי מהלידה. הטענה היתה שהיולדת סבלה מזיהום תוך רחמי והצוות הרפואי שגה כשלא חילץ את הילוד מהרחם המזוהם בדחיפות, הזיהום פגע במוחו של הוולד וגרם לו לנזק חמור. אז איך מגנים על בית חולים שאיבד תיק רפואי? הוכחתי שהנזק של היילוד לא יכול היה להיגרם מזיהום בכלל, כי זיהום מזיק לכל המח ולא רק לאזור ממוקד במח. התביעה נדחתה! נשלל הקשר הסיבתי!
דוגמא נוספת- בהזדמנות אחרת התבקשתי לייצג בית חולים שניתח אישה עם גידול במח, אלא שבגלל טעות הנתוח בוצע בצד שמאל של המח בגלל בצד ימין. אז איך מגנים על בית חולים שטעה בצד הניתוחי? שוב הקשר הסיבתי הושיע אותי והוכחתי שהאישה לא נפטרה בגלל הטעות בצד הנתוח אלא בגלל סיבוך נתוחי שיכול היה להיגרם ללא קשר לצד הניתוחי. גם התביעה הזו נדחתה כמעט לגמרי.
הרעיון הוא שחיוני להוכיח שדוקא הרשלנות אחראית לנזק שנגרם ולא סיבה בלעדית אחרת.
כך, בתביעות של רשלנות רפואית בהריון שאלת הקשר הסיבתי מאוד מאוד חשובה, כדי להצליח בתביעה על התובעת להוכיח כל אחת מהחוליות הבאות:
- האם אילו הובאה לידיעת היולדת מלוא המידע היא הייתה מבצעת הבדיקה?
- ואילו ביצעה הבדיקה האם המום היה מאובחן?
- ואילו אובחן המום האם היולדת הייתה מעוניינת להפסיק ההיריון?
- ואילו הייתה מעוניינת להפסיק ההיריון, האם הועדה להפסקת הריון הייתה מאשרת זאת? יצויין כי ועדה להפסקת הריון אינה מאשרת הפסקת הריון בכל מקרה אלא במקרים בהם סבירות גבוהה למום ממשי.
יש לא מעט מומים שהם כל כך קשים לזיהוי ששום בדיקה הכי מקיפה שיש לא היתה עולה עליהם.
ישנם מומים כל כך מרחיקי לכת ונדירים שאף אחד ממילא לא מחפש אחריהם וממילא לא ניתן היה למצוא אותם.
כך גם ישנן לא מעט נשים שלא יפסיקו הריון בשום מקרה ויקבלו את גזירת הגורל על עצמם. בהקשר זה נציין כי לא פעם עולה הטענה שבהתחשב בדתה ואמונתה של האישה ממילא היא לא היתה מפסיקה את ההריון ולכן "נותק הקשר הסיבתי"- בהקשר זה נציין כי בעבר קבע ביהמ"ש העליון "…אין צורך להוכיח– דרישה שכזו היא כמעט בלתי אנושית- כי ההורה היה בוחר למנוע את הלידה לו היה יודע על המום שבילדו… מה שצריך להוכיח הוא אך ורק רשלנות של הרופא שגרמה לכך שהקטין נולד לחיי מום וסבל…". (עליון – ע.א. 518/82). עמדה דומה הובעה גם בפסקי הדין נוספים(מחוזי – ת.א. 1226/99; מחוזי – ת.א. 1134-06). ואולם סוגיה זו המשיכה לעורר ענין לאורך השנים וזכתה לפסיקות סותרות: כך בתיק אחר ו דובר ביולדת חרדית קבע ביהמ"ש המחוזי כי אין הצדקה לבדוק את דתה של כל יולדת, שתובעת בעילת הולדה בעוולה, ולא מוצדק לבדוק את מידת עוצמת הציות שלה לדת שבה היא מאמינה בסוגית ההפלה, גישה שכזו תהפוך כל תיק לדיון תיאולוגי, דבר שאינו סביר ואינו משקף את המדיניות המשפטית הראויה. עוד נקבע כי אין להסיק כי התובעים, השייכים למסגרת החרדית, יהיו כנגד ביצוע כל הפלה, יש לבדוק בכל מקרה את נסיבותיו ואת השימוש של כל אדם באוטונומית הרצון שלו עפ"י מצב ההיריון שלו.
השופט דרורי התרשם כי התובעת אינה בת טיפוסית של המגזר החרדי, ועל כן לא הייתה הולכת עפ"י תכתיב חרדי, ניתן אם כך להניח, שהייתה מבצעת הפלה, על כן התביעה התקבלה (מחוזי – ת.א. 3198/01).
לעומת זאת בפסק דין מאוחר יותר, נקבע הפוך: נקבע שבהחלט יש מקום לבדוק האם האישה הספציפית הייתה מבצעת הפסקת הריון, ובאותו מקרה שוכנע בית המשפט שהיולדת לא הייתה מבצעת הפסקת הריון אף לו אובחן המום, על כן התביעה נדחתה (מחוזי – ת.א. 5139-11-07). לימים ביהמ"ש העליון הכריע כי בכל מקרה בו ועדה להפסקת הריון היתה מאשרת את הפסקת ההריון חזקה שהאישה היתה פועלת בהתאם אלא אם הוכח אחרת (הלכת המר).
מכל מקום, העקרון ברור: שאלת הקשר הסיבתי ובמיוחד בתביעת רשלנות רפואית בהריון היא ממש שברירית בכל אחת מהחוליות שהצגנו, על כן, חשוב מאוד לנהל תביעת רשלנות רפואית בהריון בצורה ערנית, לודא שהקשר הסיבתי מבוסס- לודא שהרשלנות היא זו שגרמה לנזק. שרשרת הסיבתיות בתביעות רשלנות רפואית בהריון כל כך ארוכה ומספיק שבאחת החוליות עורך הדין לא בדק את עצמו בצורה יסודית כדי שהתביעה תידחה.
כידוע-
