חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע בין היתר מתי תוגבל הזכאות לפיצוי.
אחד המקרים שבהם שולל המחוקק פיצוי מאדם שנפגע בתאונת דרכים הוא כאשר האדם נהג ברכב ללא רשיון נהיגה (סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים). מי שנוהג ברכב ללא רשיון נחשב כנהג שמגביר את הסיכונים שבדרכים ולכן המחוקק שולל ממנו את הפיצוי.
עם זאת, במקרה של רשיון נהיגה שפקע בגלל אי תשלום אגרה אין בכך לשלול את הזכאות לפיצוי, כך קובע החוק. פקיעת רשיון בשל אי תשלום אגרה נחשבת כמחדל טכני/פורמלי שלא מעיד על כשירות הנהג ולכן אינו שולל פיצוי.
יחד עם זאת, גם מחדל טכני- כשהוא ממושך מדי- עשוי להפוך למחדל מהותי שישלול את הפיצוי, לדוגמה:
רשיון נהיגה שלא חודש למעלה משנה מחייב עמידה במבחנים ובבדיקות ונתון לשיקול דעת רשות הרישוי ולא די בתשלום האגרה כדי להחזיר הרשיון לתוקף (תקנה 172א' לתקנות התעבורה). הפרשנות המקובלת היא שכאשר נהג לא חידש את רשיונו למעלה משנה הפגם הטכני שלו הופך לפגם מהותי.
כך, במקרה שהתעורר, אדם בשם יצחק רביבו נהג עם רשיון זר בתוקף אך רשיונו הישראלי פקע תוקפו 19 שנים לפני התאונה. יצחק נפגע בתאונת דרכים ותבע את חברת ביטוח אליהו בטענה שרשיונו טכנית אינו בתוקף רק משום שהוא לא חידש אותו אך יש לראות בכך פגם טכני בלבד שאינו שולל ממנו את הפיצוי.
לעומתו, חב' ביטוח אליהו טענה שאי חידוש רשיון הנהיגה במשך תקופה כה ממושכת מהווה פגם שמפקיע את רשיון הנהיגה. ביהמ"ש העליון השתכנע כי בנסיבות המקרה שבפניו עצם הכשרות של הנהג מצויה תחת סימן שאלה וכי מדובר במחדל מהותי. משכך, נשלל פיצוי מרביבו. נקבע כך: "בחלוף תקופה מסוימת שבה לא החזיק אדם ברשיון, הוא נתפס כמי שמרחף סימן שאלה על עצם כשרותו לנהוג ומיומנותו. הרשיון ה"היסטורי" מאבד מכוחו כסימן להתאמה לנהיגה…. דעתי היא איפה כי אי חידוש רשיון במשך שנים רבות מקרב עצמו לאי קיום רשיון נהיגה מלכתחילה…… זאת ועוד: קיים אינטרס ממשי להרתיע את הנהגים מפני ניתוק מוחלט, בלתי מוגבל בזמן, של הקשר עם הרשויות האחראיות על מתן ההיתרים לנהוג במדינת ישראל. אף זה אינו ענין טכני בלבד אלא תנאי בלעדיו אין לקיום בקרה ופיקוח על כך שהנהגים בכבישי ישראל הינם כשירים ומיומנים ואינם מעמידים את סביבתם בפני סיכון חריג" (רע"א 4874/04 יצחק רביבו נ' אליהו).
הלכת רביבו הוחלה במספר פסקי דין מאוחרים יותר (ראה למשל: ת.א. 3401/04).
באותם מקרים שבהם הנהגים היו פאסיביים ולא חידשו את רשיון הנהיגה משך שנים, חלוף השנים הביא את ביהמ"ש למסקנה כי כשרות הנהג לנהוג היא בסימן שאלה ולכן נשלל ממנו הפיצוי. כאמור, הפגם הטכני הפך לפגם מהותי השולל פיצוי.
מקרים אחרים שהתעוררו בפסיקה עסקו בנהגים שרשיונם לא היה בתוקף בזמן תאונת הדרכים בשל סיבות מגוונות. גם נהגים אלו טענו כי יש לגלות גמישות ולהכיר בסיבות נוספות (מלבד אי תשלום אגרה) ככאלו שאינן שוללות הפיצוי.
באחד המקרים דובר בנהגת בשם מאיה כהן שהיתה נהגת חדשה. כנהגת חדשה היא היתה מחוייבת בקורס רענון נהיגה. מאיה לא פנתה לקורס הרענון ובשל צירוף מקרים היא גם לא קיבלה תזכורת על כך. בנוסף היא לא שילמה את אגרת הרשיון. בשל כל אלו פקע תוקף רשיונה והיא לא היתה מודעת לכך. בחלוף שנה ושבעה חודשים נפגעה מאיה בתאונת דרכים ותבעה את חברת ביטוח מנורה. מאיה טענה שכלל לא ידעה שרשיונה פקע משום שלא זומנה לקורס הרענון. לחלופין טענה מאיה כי בכל מקרה מדובר בפגם טכני שהפקיע את רשיונה ולכן אין לשלול ממנה הפיצוי.
כב' השופטת עירית כהן (שלום ירושלים) השתכנעה אמנם שמאיה לא היתה ערה בכלל לפגם הזה ולא קיבלה זימון לקורס הרענון, יחד עם זאת קבעה השופטת כי אילו מאיה היתה בודקת את רשיון הנהיגה היא היתה נוכחת שהוא אינו בתוקף. לפיכך, נקבע כי נפל פגם ברשיונה ותוקף הרשיון פקע.
ביהמ"ש קבע כי אין המדובר בענין טכני פורמלי בלבד: "המקרה שבפני, שבו חידוש רשיון הנהיגה מותנה בהשתתפות בהשתלמות נהיגה אינו עניין פיסקלי פורמלי באופיו, אשר ניתן לאמר עליו כי אינו משליך על כושרו של הנהג לנהוג, שכן קורס הרענון בהחלט רלבנטי ומשליך על כושרו של הנהג".
לאור האמור נשלל ממאיה פיצוי והיא אף חויבה לשלם למנורה את הוצאות המשפט (פס"ד מיום 2.10.08 בת.א. 2856/02 כהן מאיה נ' מנורה).
גם הערעור שהגישה מאיה נדחה משום שנקבע כי גם אם מקור התקלה הוא בחוסר תשומת לב מצד מאיה, מדובר בהתנהגות הפוגעת בערך התעבורתי (פס"ד מיום 17.3.09 בע.א. 2612/08 כהן מאיה נ' מנורה). מאיה נותרה ללא פיצוי.
במקרה אחר, יוסף שלימוב החזיק ברשיון נהיגה לנהיגת רכב במשקל עד 15 טון (רשיון מסוג 03), שהיה תקף במועד התאונה ואפילו לתקופה של יותר משנתיים אחרי התרחשותה. לא צוינו ברשיונו מגבלות כלשהן, עם זאת כשהגיש יוסף בקשה לרשיון למונית- בקשתו נדחתה בשל "אי התאמה אישיותית" לנהיגה במונית, עוד קבע המכון כי יוסף כשיר לרישיון נהיגה מסוג 03 אך עליו לעבור ביקורת כעבור שנה. יום אחד יוסף נפגע בתאונת דרכים קטלנית ונהרג במקום. היורשים שלו תבעו את אבנר. אבנר טענה כי יוסף לא נבדק במכון הרפואי לבטיחות בדרכים בחלוף שנה ועובדה זו מעמידה בצל כבד את כשירותו לשאת רשיון נהיגה ולכן רשיונו פקע. לעומת זאת, יורשיו של יוסף טענו שיוסף כלל לא קיבל זימון לבדיקה ומאליו לא הגיע לבדיקה כזו ומעולם לא קיבל הודעה על כך שרשיונו כפוף לבדיקה בחלוף שנה. בימ"ש קבע כי לא הוכח בפניו כי רשות הרישוי אימצה את ההמלצה של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, ולכן ההמלצה נותרה בגדר המלצה בלבד, מה גם שיוסף לא זומן מעולם לבדיקה ולכן אין מקום לקביעה הפוגענית לפיה תוקף רשיונו של יוסף פקע. משכך הכיר ביהמ"ש בזכות היורשות של יוסף לפיצוי (ת.א. 8518/04 שלימוב איילה נ' אבנר). הערעור של המבטחת על פסק הדין- נדחה והיורשות זכו בפיצוי (ע.א. 3108/09 שלימוב נ' אבנר).
לסיכום
נהג שנוהג ללא רשיון נהיגה מוחזק כמסכן בנהיגתו את הציבור ולכן במקרה של תאונת דרכים זכותו לפיצוי- נשללת. ואולם כאשר רשיון הנהיגה פקע מהטעם הטכני של אי תשלום אגרה לא ישלל ממנו פיצוי, ובלבד שלא חלף פרק זמן ארוך מדי בו לא שילם אגרה, שאז הפגם הטכני יהפוך לפגם מהותי וישלול ממנו פיצוי.