רשלנות רפואית בתחום האונקולוגיה - איחור באבחון סרטן

צוות משפטי מנוסה מוכן לסייע

באילו מקרים ניתן לתבוע על איחור באבחון סרטן? ואיך מפרידים בין הנזק הבסיסי שנובע מעצם המחלה לבין הנזק שנובע מהאיחור בגילוי המחלה? בדקו את סיכויי תביעתכם בשיחת התייעצות עם עורך דין רשלנות רפואית או המשיכו לקרוא כדי להבין את המקרה הספציפי שלכם לעומק.

חולים רבים במחלת הסרטן מקבלים את הבשורה הקשה בהפתעה גמורה, וכשהם משחזרים אחורה מתי הופיעו הסימנים הראשונים של המחלה הם מבינים שסבלו ממנה תקופה ארוכה והתלוננו על סימפטומים שונים ללא שהבינו שמקורם במחלה. ואז באופן טבעי הם מפתחים כעס כלפי הרופא המטפל, שלא העלה על דעתו שמדובר אולי בסרטן ובדק רק כיוונים אחרים, שלא קשר בין הקצוות, שלא שלח לבדיקת דם פשוטה ושגרם להם לאובדן זמן יקר עד לאבחון המחלה.

 

תחושת הבטן הראשונית והטבעית לגמרי היא כאילו בכל מקרה של איחור באבחון כדאי לתבוע אבל תופתעו לשמוע שזה לא תמיד נכון:  ההמלצה שלנו היא לא לתבוע בכל מקרה ומקרה של איחור באבחון סרטן מכיוון שמחלת הסרטן עצמה הופיעה בלי קשר לרשלנות וברור שהתביעה יכולה להיות מוגשת רק על הנזק העודף שנגרם בגלל האיחור באבחון.

 

בתביעה מסוג זה בית המשפט ישאל את עצמו באיזה מצב היה החולה מוצא את עצמו אילו אובחן בזמן? ביהמ"ש ישווה זאת למצבו הנוכחי של החולה ואם ימצא שכיום הוא בסיכון גבוה יותר להישנות המחלה למשל- זהו נזק שמגיע פיצוי עבורו.

 

מכיוון שלתביעת רשלנות רפואית יש עלויות אנו נזהרים שלא להוביל  לקוח לתביעה כזו אם היא לא תניב לו פיצוי בסוף התהליך. 

לכן חשוב לבדוק האם האיחור באבחון היה "משמעותי" ומצדיק תביעה? ומהו אותו איחור "משמעותי" שמצדיק תביעה?

 

יש מספר קריטריונים שחייבים לבדוק כדי להשיב לשאלות אלו, אלו העיקריים שבהם:

  • מהו פרק הזמן שבו נגרם האיחור
  • מה סוג הגידול
  • מה אופי הגידול
  • מהו שלב המחלה
  • מה הטיפול שנדרש למחלה כיום
  • מה הטיפול שהיה נדרש למחלה אילו אובחנה בזמן

 

אנו פונים לאונקולוג ומתייעצים איתו בשאלות אלו אחת אחת וביחד איתו מגיעים למסקנה אם יש נזק ממשי שניתן לייחס לאיחור באבחון לדוגמה –  אם עקב האיחור באבחון הגידול עבר לשלב מסוכן יותר או שלח גרורות או שינה את אופיו והפך מגידול שפיר לאלים בחלט סביר שנפגעו סיכויי הרפוי ושהטיפול שהחולה נאלץ לעבור קשה יותר. במקרים אלו אנו ממליצים מאוד לבדוק את זכאותכם.

 

לעומת זאת-  מתי אין טעם לתבוע?  ככל שמדובר בגידול ממאיר שגדל באיטיות מרובה או במקרה הקיצוני ההפוך- כאשר הגידול כל כך אלים – בשני המקרים האלו – יתכן שבדיקה תעלה שהאיחור לא שינה בשום צורה את סיכויי הריפוי ולא השפיע על הטיפול הדרוש שאז ההמלצה שלנו תהיה לא לתבוע ולהניח מאחור את הפרשה, אפילו אם האיחור והרשלנות היו בוטים, מכיוון שהתביעה כפי שהוסבר קודם יכולה להתייחס רק לדלתא, להפרש, להחמרה שנובעת מן האיחור באבחון, ולא לנזק שנובע מהמחלה עצמה. 

אחרי ששוכנעו שיש נזק משמעותי מהאיחור באבחון – זה עדיין לא מספיק לתביעה. צריך כמובן לבדוק אם באמת היה "איחור" ואם האיחור היה סביר או לא סביר? האם האיחור באבחון היה נגוע ב"רשלנות" ואין המדובר באיחור שהוא רק "טעות"? תופתעו לשמוע שלא כל טעות היא רשלנות, כך קובעת פסיקת בתי המשפט.

 

כדי להבין אם היתה רשלנות או טעות כדאי לבדוק אם התעוררו נורות אדומות לדוגמה:

  • האם מדובר בחולה בקבוצת סיכון? יש עבר משפחתי? צריך היה לגלות ערנות יתר?
  • האם מדובר בחולה שבאופן רגיל אינו מהמתלוננים ופתאום הגיע והתלונן לעיתים קרובות?
  • האם מי שפענח את בדיקות ההדמיה פספס את הגידול?

 

 דוגמא לתביעה שהתקבלה- מ.ל. סבלה מ סרטן המעי הגס בגיל 30. המחלה אובחנה אצלה באיחור רב. 

כשנה קודם לכן היא  פנתה  לרופאת המשפחה שלה, ד"ר סילברמן פעמים רבות בתלונות על כאבי בטן ודימום רקטלי בזמן יציאות אך ד"ר סילברמן ייחסה זאת לטחורים ונתנה לתובעת משחה כנגד טחורים, טיפול כנגד תסמונת המעי הרגיז,  ורק כעבור זמן הפנתה אותה לגסטרואנטרולוג לצורך ביצוע בדיקת קולונוסקופיה קצרה שנמצאה תקינה.


מ.ל. ביצעה בדיקות נוספות אליהן הופנתה (בדיקת גסטרוסקופיה דרך הושט ובדיקת CT) שגם הן נמצאו תקינות. כעבור 11 חודשים התובעת התייאשה מחוסר ההתייחסות של ד"ר סילברמן ועברה לקופת חולים אחרת ושם אובחן מיידית כי התובעת לוקה בגידול שחסם את כל המעי הגס שחייב ניתוח חירום מורכב ומסובך לכריתת הגידול וכריתה תת שלמה של המעי הגס, והותיר בתובעת  נכות קבועה בשיעור 40%. הוכח בבית המשפט כי  אילו האבחון היה מוקדם יותר קרוב לוודאי שהייתה עוברת ניתוח קטן יותר עם כריתה לפרוסקופית של הגידול וככל הנראה הייתה נותרת ללא נכות כלשהי.

 

למרות שתוצאות הבדיקות היו תקינות ביהמ"ש השתכנע שרופאת המשפחה התרשלה  וקבע שלאור הימשכות התלונות היה עליה להפנות את התובעת לבדיקת קולונוסקופיה מלאה/  להורות לתובעת להמשיך את המעקב במכון הגסטרו/ להקדיש זמן לשיחה עם החולה  במיוחד במקרים בהם תלונות החולה אינן חדלות.
לאור כל האמור נפסק לתובעת פיצוי בסך 1,230,000 ₪ אך מחצית קוזז בגלל שגם החולה תרמה ברשלנותה לעיכוב כשלא תמיד חזרה בזמן לרופאה עם תוצאות הבדיקות. לכן  בניכוי רשלנותה התורמת שהועמדה על 50%, סה"כ הפיצוי שנפסק עמד על 615,000 ₪. (שלום – ת.א. 37740-08).

 

לסיכום כל מקרה ונסיבותיו, כל רישום שבתיק הרפואי חשוב ובעל משמעות, 

רוצים לדעת האם המקרה שלכם מהווה רשלנות רפואית ברת פיצוי? לבדיקת סיכויי התביעה פנו אלינו עוד היום להתייעץ בעניינכם.

 

גם לסוגיה שלך יש מענה
להתייעצות עם עורכי הדין אנא מלא/י פרטים