רשלנות רפואית בפענוח הדמיות

צוות משפטי מנוסה מוכן לסייע

האם טעות בפענוח הדמיה יכול להוות בסיס לתביעה? ומה גובה הפצוי שניתן לקבל?

צלומי הדמיה מבוצעים בדרך כלל על ידי טכנאים ומי שמפענח אותם הוא מומחה בתחום ההדמיה.

 

חלק מהצלומים נעשה במסגרת בדיקות סקר שמבוצעות לאוכלוסיות שונות וחלק מבדיקות ההדמיה מבוצעות לחולה ספציפי עקב חשד ספציפי.

 

החולה מקבל את פענוח בדיקת ההדמיה על ידי הרדיולוג ועם זה ניגד אל הרופא המטפל שמקבל את ההחלטות הטיפוליות. עולה השאלה האם הרופא המטפל, הקלינאי, יכול לקבל החלטות טיפוליות מבלי שהסתכל בעצמו על הצילומים? ואם מצופה ממנו שיסתכל בעצמו על הצלוים אז במקרה של טעות גם הוא אחראי לה.

 

הנסיון שלנו מלמד שרוב הקלינאים לא מעיינים בעצמם בצילומי ההדמיה וכך אם נפלה טעות בפענוח הראשוני היא נגררת ומשפיעה על הרופאים שמקבלים את ההחלטות הטיפוליות.

 

יתירה מכך: הנסיון שלנו מראה שכאשר מטופל נשלח לבדיקה הדמיה ראשונה שבה הוחמץ ממצא חשוב, הרי שבבדיקות הבאות קורה לפעמים שהבודק שבוי באבחנה של    קודמו וחוזר בדיוק על אותה טעות.

 

באחד המקרים שבטיפול משרדנו דובר בצעיר שהתלונן על כאבי ראש והפרעות ראיה. בצלומי הדמיה שביצעו לו החמיצו ממצא חמור בעורק מוחי למרות שמטרת ביצוע הבדיקה היתה לבדוק את כלי הדם המוחיים. בבדיקה מתקדמת יותר שכללה גם הזרקת חומר ניגוד חזרו על אותה טעות ושוב החמיצו את הממצא החמור, וגם בבדיקת MRI שוב הוחמץ הממצא. רק כשהמטופל הגיע לביה"ח במצב בלתי הפיך אובחן הממצא והחולה הוטס לבית חולים אחר שם בוצעה שליפת הקריש המוחי אך כבר היה מאוחר מדי והחולה נותק משותק בכל ארבע גפיו   רתוק לכסא גלגלים. מה שמדהים היה לראות באותו מקרה זה את הטענות של הנתבעים. הראשון טען שבדיקת ה CT שבוא ביצע היא פחות מדוייקת מבדיקת ה MRI שבוצעה במוסד הרפואי השני, ומבצע ה MRI טען שקודמו החמיץ את הממצא ולכן ירדה מהפרק בעיית כלי דם    והחיפוש היה אחרי  אבחנות אחרות…

 

במקרה אחר שטופל במשרדנו, הלקוח שלנו, צעיר שעבד משך שנים כנהג אוטובוס, לקה בסרטן ברקטום ועבר כריתת הגידול בהצלחה בביה"ח סורוקה. בעקבות הניתוח לכריתת הגידול התברר כי ישנה דליפת צואה ובוצע נתוח שמטרתו להטות את זרם הצואה זמנית עד שאזור הדלף ירפא, וכעבור זמן בוצע נתוח נוסף להחזרת המשכיות מערכת העיכול,  זאת מתוך הנחה שזרם הצואה פסק מלדלוף. לפני הנתוח השני הרדיולוג שפענח את הצילום קבע בטעות ש"אין דלף צואה", על כן הכירורגים ביצעו את הנתוח והחזירו את המשכיות מערכת העיכול. דלף הצואה המשיך ודלף באין מפריע וגרם לתובע לחסימות קשות במעיים, הוא נכנס ויצא בשערי בית החולים ללא הפסק, כך במשך שנתיים מבלי שהדבר אובחן על ידי מטפליו, עד שנגרמו לו נזקים קשים ונפגעו כל מערכות גופו כולל אובדן  השליטה על הסוגרים, הוא כבר לא היה מסוגל ללכת והגיע לבית החולים על כיסא גלגלים ואולם הגורם למצבו עדיין לא אובחן. בשלב זה פנה התובע לייעוץ פרטי עם מומחה אשר קבע מיידית כי מאז החזרת המשכיות מערכת העיכול התחיל הסבל. רק לאחר ייעוץ פרטי זה העלה צוות ביה"ח סורוקה לראשונה את האפשרות לדלף צואה, ובדיקת MRI אמנם אישרה חשד זה. התברר כי התובע סובל מזיהום נרחב בירכיים ובאגן עם מורסות ענקיות וכי דלף הצואה שהוחמץ משך שנתיים המשיך להזין את המורסות לכל אורך תקופה זו. כל הנסיונות לנקז את המורסות עלו בתוהו ולאחר 4 שנים נוספות בהן נלחמו הרופאים בזיהום הקשה ללא הצלחה, עבר התובע באין מנוס ניתוח נרחב לצורך כריתת הרקמות המזוהמות מהאגן וכריתת הרקטום.

 

כיום התובע סובל מפגיעה רב מערכתית, הוא מנקז את הצואה באמצעות קולוסטומיה קבועה (שקית התלויה על בטנו), הוא סובל מכאבים קשים בעת שמנסה לתת שתן, הוא איבד את פוריותו, הוא הולך בצליעה תוך היעזרות בקב, הוא מאושפז לעיתים קרובות  בבית החולים עקב חסימות מעיים חוזרות ומטופל בתרופות נרקוטיות במינונים עצומים להפגת כאביו ואף עבר ניתוח  להשתלת אלקטרודות בגבו להקלת הכאב. 

 

ההליך המשפטי הסתיים בפשרה בפיצוי מהסכומים הגבוהים הנפסקים במסגרת הליכי פשרה. על הפשר הוטלה סודיות ופרטיה שמורים במשרדנו (מחוזי- ת.א. 8090-01-09).

 

 

רוצים לדעת האם המקרה שלכם מהווה רשלנות רפואית ברת פיצוי? לבדיקת סיכויי התביעה פנו אלינו עוד היום להתייעץ בעניינכם.

גם לסוגיה שלך יש מענה
להתייעצות עם עורכי הדין אנא מלא/י פרטים