מצוקה עוברית – רשלנות בלידה?

עובר שהיה שרוי במהלך הלידה במצוקה עוברית (fetal distress) עשוי לסבול מחוסר חמצן (היפוקסיה) ובעקבותיו נזק קבוע.

תביעות רבות על רשלנות בלידה מוגשות בעקבות פגיעה ביילוד הנובעת ממצוקה עוברית בתהליך הלידה. מצוקה כזו יכולה להיגרם מסיבות שונות כגון היפרדות שליה (שפוגעת במעבר התקין של החמצן מהאם לעובר) או כריכת חבל הטבור סביב צווארו של העובר. ללא שבוצעו הפעולות המתחייבות. עובר השרוי במצוקה קשה יכול לשרוד מצוקה זו, ללא כל נזק למשך זמן מוגבל בלבד. אם הרופאים לא יזהו את המצוקה במועד, לא יתייחסו לתרשימי מוניטור פתולוגים ולא יזרזו את חילוץ העובר בצורה מכשירנית (ואקום למשל) או בניתוח חירום קיסרי במקרים המתאימים, הרי שהלידה עשויה במקרים אלו להסתיים בתוצאות הרות אסון ואפילו מוות עובר. סבל מיותר זה לילוד שנולד מתוך מצוקה עוברית ולכל בני משפחתו יכול היה להיחסך אילו היו ננקטות הפעולות המתחייבות.

חשוב לדעת! רק הסיבוכים או הנזקים שאותם ניתן למנוע מקימים את הזכות להגשת תביעה לרשלנות רפואית.

תשניק סב לידתי אף עלול לעיתים לגרום לשיתוק מוחין. ההנחה המקובלת היא שרק אצל 10% או 20% מכלל התינוקות הסובלים משיתוק מוחין, אפילפסיה ופיגור, הגורם לכך הוא חוסר חמצן בלידה עצמה. בכל יתר התינוקות הגורם הוא אחר (נזק שנגרם טרם הלידה או לאחר הלידה) או שאינו ידוע כלל.

לכן, לא מספיק להוכיח שהלידה הייתה קשה ושנותר נזק, אלא בנוסף, יש להוכיח כי קיים קשר בין הלידה הקשה לבין שיתוק המוחין.

הקריטריונים להוכחת תשניק סב לידתי שקשור ללידה- כדי להוכיח תשניק בלידה ישנם קריטריונים שנהוג לבחון, חלק מהם נחשבים בגדר "קונצנזוס", כאלו שהכרחיים כדי ליצור את הקשר הסיבתי ללידה, וישנם קריטריונים נוספים שיכולים לחזק את הקשר ללידה אך אינם הכרחיים.

הקריטריונים להוכחת מצוקה עוברית כוללים, בין השאר: ציוני אפגר נמוכים שלא מתאוששים גם אחרי 5 ו- 10 דקות, פגיעה רב מערכתית, מוניטור פתולוגי סמוך לפני הלידה, חמצת מטבולית קשה, צורך בהנשמה, בדיקה קלינית של היילוד מיד לאחר לידתו שמצביעה על אירוע נוירולוגי כגון שינויי הכרה/ פרכוסים/ היפוטוניה/ קשיים בהאכלתו. חשוב לבדוק אם הנזק של היילוד הוא גם מוטורי ולא רק קוגניטיבי, בדיקות הדמיה יכולות גם הן לחזק את ההערכה שהנזק אופייני לנזק מתשניק.

ביהמ"ש העליון קבע כי אין צורך בהתקיימות כל הקריטריונים במצטבר אלא יש לבחון בזהירות כל אחד מהם שכן הם אינם בבחינת "כזה ראה וקדש" (עליון – ע.א. 7375/02). 

על כן צריך להיזהר שלא לקפוץ למסקנה שהנזק של היילוד נובע מתשניק בהיעדר הסבר אחר (שיטת האלימינציה), ביהמ"ש העליון הדגיש שהסתמכות על שיטת האלימינציה בלבד שגויה (עליון – ע.א. 8777/12). דרך האלימינציה יכולה בהחלט לשמש כחיזוק נוסף בדרך להוכיח את הקשר ללידה, אך ודאי לא כהוכחה בלעדית. לכן לא מספיק להוכיח שהכל היה תקין עם העובר הזה במהלך ההריון ושאין כל בעיה גנטית במשפחה, אלא חשוב מאוד לבדוק היטב אם באמת הנזק של היילוד נובע מאירועי הלידה לפי קריטריונים מקובלים –  חובה להוכיח (פוזיטיבית) כי קיים קשר ללידה על ידי הקריטריונים שנחשבים "הכרחיים" ומהווים חלק מה"קונצנזוס".

בפסיקה נעשו ניסיונות שונים לתקוף את ה"קונצנזוס" ואולם בתי המשפט פוסקים עד כה בהתאם לקריטריונים אלו, אשר נקבעו על ידי ועדת מומחים בינלאומית שכללה מומחים במיילדות, ברפואת ילדים, בנוירולוגיה של הילד ובאפידמיולוגיה. מסמך ה"קונצנזוס" אומץ על ידי איגודים מקצועיים בארה"ב ומוסדות ממלכתיים והוא משמש גם את בתי המשפט בישראל בבואם לבחון אם התקיים תשניק בלידה.

יסוד נוסף שצריך להוכיח בתביעות בשל נזקי תשניק לידתי הוא יסוד הרשלנות – חובה להוכיח שהצוות איחר לאבחן את המצוקה הממושכת ואיחר לחלץ את היילוד. מהי נקודת הזהב לזיהוי מצוקת עובר? מובן כי על הצוות המיילד לעקוב אחר התפתחות הלידה ובמידה שיש סימנים במוניטור לסבל עוברי שמצדיק חילוץ העובר יש להתערב מיידית ולהחליט על דרך היילוד האופטימלית בנסיבות. באותם מקרים שחומרת המצב לא אובחנה או שאובחנה באיחור- ניתן יהיה להוכיח רשלנות. בהקשר זההמוניטור הוא מסמך מרכזי בתביעות אלו – כיוון שהוא מנבא מה מצב העובר. כאשר מופיעים במוניטור השינויים הראשונים בדופק העובר, מטבע הדברים זה לא מספיק כדי לקבל החלטות על התערבות אקטיבית וחילוץ העובר אלא יש לבחון על ציר הזמן אם השינויים בדופק הם מהסוג החמור והממושך- כזה שיכול לפגוע במצב החימצוני  של העובר.

כבר נקבע בפסיקה כי "תכלית המוניטור היא מעקב מקצועי ואין לו ערך אם הוא אינו מלווה במעקב הולם" (שלום – ת.א. 7046/01). לכן, המומחים הרפואיים משני הצדדים, יבחנו את המוניטור ועל בסיס פרשנות המוניטור (דופק בסיסי, השתנות, האצות והאטות) יחוו דעתם בפני ביהמ"ש בשאלה האם המוניטור הצביע על מצוקה קשה/ האטות חמורות ותכופות בדופק העובר/ וחוסר התייחסות מספקת בעיתוי הנכון. חשוב גם לבחון מהו פרק הזמן שבו היה נתון העובר במצוקה עוברית לפי המוניטור, על מנת לקבוע אם התגובה של הצוות נעשתה במועד הנכון או באיחור.

לסיכום, יצוין כי תביעות על רשלנות רפואית בלידה מצריכות ידע נרחב, משפטי ורפואי, כדי להתמצא ולנהל אותן. מדובר בתביעות שמצריכות הגשת חוות דעת במספר תחומים על מנת להוכיח את כל מרכיבי העילה.

אם הילד שלכם סובל מנזק מוחי והליך לידתו היה קשה, אתם מוזמנים לפנות אלינו. אנחנו נבדוק עבורכם  אם אירועי הלידה תומכים בקיומו של תשניק שיכול להסביר את נזקיו של היילוד, האם ניהול הלידה היה רשלני והזיק לעובר. אם התשובה לכל אלו תהיה חיובית, יהיה מקום להגיש תביעת  רשלנות רפואית בלידה.