בתביעות רשלנות רפואית בלידה עולה לעיתים תכופות הטענה שצריך היה לחלץ את היילוד בדרך שונה, ואילו כך בוצע הרי שלא היה נגרם הנזק שאירע.
ברירת המחדל הינה לידה נרתיקית כמובן. ואולם כאשר מתעורר קושי במהלך חילוץ העובר או כאשר צפוי מראש קושי בחילוץ העובר, הצוות הרפואי צריך לקבל החלטה על שיטת היילוד המועדפת בנסיבות המקרה. אם הנתונים החריגים ידועים בטרם הלידה הרי שניתן לקבל החלטה על שיטת הלידה בכובד ראש, ללא לחץ מיותר וזה המצב האופטימלי יותר.
לעומת זאת, כאשר הלידה כבר החלה ומתפתח מצב חירום שלא מאפשר המשך לידה נרתיקית, מצויים המיילדים בדילמה אמיתית: האם לחלץ את העובר בלידה מכשירנית (ואקום או מלקחיים) או שמא להוביל את היולדת לניתוח קיסרי דחוף? ההחלטה תיבחן על ידי מכלול השיקולים, ביניהם יש לבחון מה הדרך המהירה ביותר לחלץ העובר, מה מצב פתיחת צוואר הרחם, מיקום הראש בתעלת הלידה, האם חדר ניתוח זמין, האם ניסיון המיילד מספק כדי לבצע חילוץ מכשירני ועוד.
לעיתים הלידה פשוט נעצרת ולא מתקדמת בקצב הצפוי, היולדת כבר עייפה מללחוץ וצריך משהו לעשות כדי לחלץ את המצב. במקרים אלו הצוות הרפואי ישקול מתי קצה הגבול שעד אליו יש להמתין? מתי זה הזמן להתערב ולזרז את הלידה, אם באמצעים תרופתיים ואם באמצעים מכשירניים ואם באמצעות נתוח קיסרי.
לכל אחד מאמצעים אלו חסרונות ויתרונות והיולדת חייבת לקבל את המידע ולהיות שותפה להחלטה.
(ואקום או מלקחיים) עשויה להסתיים גם היא בתוצאות כואבות אם הפעולה לא תתבצע בזהירות הראויה ועל ידי רופאים מיומנים. למשל ביצוע משיכה לא זהירה או יותר מדי נסיונות ואקום כושלים יכול להסתיים באסון. לכן פעמים רבות עולה השאלה המרכזית- האם צריך היה לקרוא לרופא בכיר יותר לבצע את הפעולה? האם הטכניקה בה בוצעה הלידה המכשירנית הייתה שגויה? (מכשיר לא מוקם נכון, או שהלחץ שהופעל לא היה מתאים) או שהטכניקה כלל לא פורטה ברשומה או שכיפת הוואקום התנתקה מראש העובר והצוות נאלץ לחברה שוב כדי לבצע ניסיון חילוץ נוסף. לעיתים, לאחר לידת ואקום ניתן לראות על קרקפת העובר שטפי דם חיצוניים ("צפלהמטומה") ועיוות של הקרקפת כתוצאה מכיפת הוואקום המיוחס לעיתים קרובות ללידה הטראומטית.
הופכים אמנם עם השנים לנפוצים יותר ויותר. ואולם ניתוח קיסרי, כמו כל ניתוח, כרוך בסיכונים לאם ולעובר, ולכן כדי לבצע ניתוח קיסרי צריך שתהיה לכך הצדקה רפואית ("התוויה"), למשל אם העובר נמצא במצג עכוז, מקובל כיום מראש לבצע ניתוח קיסרי בנתונים אלו.
כשמחליטים על נתוח קיסרי חשוב לעשות זאת בזמן הנכון ולא להתעכב אם יש אינדיקציה ברורה. במקרה אשר נידון בביהמ"ש נולד תינוק במשקל 4570 גרם בניתוח קיסרי, זאת לאחר שמספר ניסיונות ליילד אותו באופן מכשירני- כשלו. ביהמ"ש המחוזי קיבל את התביעה וקבע כך (מחוזי – ת.א. 1381/99):
לידה שיש בה פוטנציאל להיווצרות קושי בחילוץ העובר, מחייבת התייעצות
עם רופאים מומחים, הפעלת שיקול דעת מקיף לגבי הסטת הלידה למסלול.
של ניתוח קיסרי והערכות לקראת ביצוע הפעולה הכירורגית
המקרה דנן, הוא דוגמא להתנהלות רשלנית בכל הקשור להערכת משקלו של
התובע. שלושה מאנשי הצוות הרפואי היו מעורבים בהערכת משקלו של.
העובר כאשר רופא ומיילדת חשדו שמדובר בעובר גדול. בסיטואצ'ה מעין זו
הדעת נותנת שמתחייב היה לחקוך בענין ולקיים בירורים נוספים
גם השלב שבו נעשו הנסיונות לחלץ את העובר באמצעות מלקחיים וואקום.
היה בעייתי. הצורך להסיט את הלידה למסלול של ניתוח קיסרי לא נשקלי
בשלבים שהיה מתחייב לעשות כן. הצוות הרפואי, בדרך התנהלותו, גרם
לעיכוב ממושך בחילוץ העובר מרחם אמו.
בתביעות העוסקות בדרך הילוד בית המשפט יבחן את דרך היילוד הנכונה עפ"י השיקולים הידועים בזמן אמת. כמובן שבתביעות אלו אין מקום להתבסס על פרקטיקה רפואית שעדיין לא הייתה מקובלת בשנת האירוע. זה נחשב ל"חוכמה בדיעבד" ולא מהווה רשלנות. אלא רק על המקובל כיום.
צריך לשכנע את ביהמ"ש שבזמן אמת נכון היה לקבל החלטה שונה ולחלץ את העובר בדרך אחרת שבטוחה יותר עבור העובר ועבור היולדת.
מדובר בתביעות שמצריכות ידע וניסיון בנישה זו של תביעות רשלנות רפואית בלידה. משרדנו עתיר נסיון וידע בתחומים אלו ואתם מוזמנים להתייעץ איתנו.