כל מה שחשוב לדעת על הגשת תביעת הולדה בעוולה

מה זו בכלל תביעת הולדה בעוולה? מי זכאי לתבוע את הפיצוי- ההורים או הילד? ומה הפיצוי הנהוג? על כך במאמר שלפניכם. 

תביעת הולדה בעוולה זו תביעה של אדם בעל מום שלידתו יכולה היתה להימנע  אילו הגורמים הרפואיים שטיפלו באימו היולדת היו זהירים יותר. 

תביעות אלו הן הנפוצות ביותר בענף הרשלנות הרפואית והן גם התביעות שיביאו לפיצוי הגבוה ביותר הנפסק בענף זה. הסיבה לכך היא שהן מובילות לפיצוי שנועד לכסות עבור עוגמת נפש והוצאות והפסדים לאורך שנים ארוכות מלידתו של אדם ועד מותו.  

בתחום הזה חלו בשנים האחרונות שנויים רבים וחשוב להבין ולעקוב מה המצב כיום.

עד לשנת 2012 הפיצוי בתביעות הולדה בעוולה שולם לילד (תביעת חיים בעוולה) שיכול היה לתבוע את זכויותיו עד לגיל 25.

החל משנת 2012 הפיצוי בתביעות הולדה בעוולה משולם להורים (תביעת הולדה בעוולה) וכיום ניתן יהיה לתבוע אותו בתוך 7 שנים בלבד מהלידה, כך קבעו 7 שופטי ביהמ"ש העליון בפסק דין תקדימי  (הלכת המר)  ששינה את ההלכה ששררה עד אז (הלכת זייצוב).

מדובר בשינוי רדיקלי שמשמעותו העיקרית היא קיצור משמעותי של פרק הזמן שבמסגרתו ניתן להגיש את התביעה 7 שנים במקום 25 שנה. אחרי 7 שנים התביעה מתיישנת ולא ניתן להגישה עוד, למעט מקרים חריגים. 

מה הסיבה לשינוי ההלכה? מדוע בתי המשפט כיום אינם מכירים בעילת התביעה של הילד- עילת החיים בעוולה? מדוע עילה זו בוטלה פה אחד על ידי כל שבעת שופטי ביהמ"ש העליון? משום שהדבר עורר קושי ערכי ואי נוחות רבה- קשה היה להמשיך ולהתייחס לחייו של ילד עם מום בבחינת "נזק", בבחינת wrongful life"", קשה היה להשיב לשאלה הפילוסופית אם עדיף לילד שלא נולד משנולד? ואיך בכלל ניתן מבחינה מוסרית לפצות על אי מניעת חיים? ובכלל, האם לא עדיפים בכל מקרה חיים (גם אם במום) על פני "אי חיים"? 

בית המשפט העליון קבע כי אין לו את הידע להכריע בשאלות פילוסופיות אלו, ביהמ"ש אינו יכול לדעת מה טיבם של "אי חיים" על מנת להכריע אם החיים במום עדיפים על אי חיים. לכן בסיכומו של דבר בית המשפט העליון החליט בשנת 2012 לתקן את המצב הקיים.

במצב החדש (הלכת המר), הזוכים בפיצוי הם ההורים ולא הילד. ומדוע? מכיוון שנמנעה מהם האפשרות לבחור שלא לגדל ילד בעל מוגבלות. נמנעה מהם הזכות לדעת מראש על המום ולבחור לעשות הפלה.

המצב החדש העלה בעיה חדשה-  איך שומרים על האינטרסים של הילדים בעלי המומים? איך מוודאים שהפיצוי שנפסק אכן ימשיך ויעמוד לטובת הוצאות גידול הילד לאורך חייו למרות שהזוכים הפורמליים בפיצויים הם ההורים?

בתי המשפט מצאו לכך דרכים יצירתיות והם משחררים את הכספים האלו בצורה מדורגת כדי שבאמת ישמשו לטובת הילדים בעלי המומים. 

 גם במצב הקודם וגם במצב החדש מטרת הפיצוי לא באמת השתנתה- מטרת הפיצוי היא לאפשר להורים לדאוג לצרכים של הילד בעל המום ולכסות את הוצאות גידולו העודפות של הילד במהלך חייו. ההורים למעשה מפוצים בגלל ההשלכות הכספיות והנפשיות שבהן נושאים ההורים בעל כורחם עקב ההתרשלות. בדרך זו, משולם פיצוי בעבור רוב הצרכים הרפואיים, השיקומיים והסיעודיים של הילד, אך זאת באמצעות תביעת ההורים.

נקבע כי הפיצוי ישולם להורים גם עבור התקופה שלאחר בגרותו ולכל תוחלת חייו. יש בקביעה זו משום הכרה בכך שילד בעל מום ממשיך להיות תלוי בהוריו גם לאחר בגרותו.

לצורך קביעת הפיצוי, ביהמ"ש הבחין למעשה בין שתי תקופות:

• התקופה שעד בגרותו של הילד– עבורה ישולמו רק ההוצאות העודפות (הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי, הוצאות שיקום, הוצאות חינוך לרבות הוצאות נלוות, הוצאות דיור והוצאות ניידות), להבדיל מדמי המחיה והוצאות הגידול הרגילים הכרוכים בגידול ילד בריא.
• התקופה שלאחר בגרותו– ההורים יפוצו הן בעבור הוצאות הקיום הרגילות והן עבור ההוצאות העודפות הנובעות מנכותו. ומדוע? משום שבמצב רגיל לאחר בגרותו הילד אינו נתמך עוד בהוריו, אך לא כן כאשר מדובר בילד התלוי בהוריו בשל נכותו, גם לאחר בגרותו. לכן, הנחת המוצא תהיה שהוצאות הקיום הרגילות משתוות לשכר הממוצע במשק (שכר שאמור היה לשמש לילד למחיה ולרווחה). בתקופה זו ההורים יפוצו עבור ההוצאות הרגילות בגובה השכר הממוצע במשק ובנוסף עבור הוצאות העודפות הנדרשות עקב נכותו של הילד. כמובן שאם הילד למרות נכותו מסוגל לעבוד בהיקף משרד חלקי יופחת שכרו מן הפיצוי. הפיצוי ישולם עד תום תוחלת חייו של הילד.

לסיכום, בפועל הפיצוי שישולם מעתה להורים במסגרת "הולדה בעוולה" יהיה כמעט זהה לפיצוי שהיה משולם לילד אילו הוכרה זכותו לתבוע. השינויים יהיו שוליים בלבד. למשל פיצוי בגין כאב וסבל לילד לא יפסק, אך תחתיו יפסק פיצוי בגין כאב וסבל להורים. בהקשר זה כב' הש' ריבלין הבהיר כי מדובר בפיצוי גבוה ומשמעותי שנועד לפצות את ההורים על סבלם ה"מתמשך" על פני כל חייהם, סבלם הכרוך בהשפעת הולדת בנם על אורח חייהם מן הקצה אל הקצה: "הצורך לדאוג לעתידו של הילד, ככלות כוחם, מדיר שינה מעיניהם ומחסיר פרוטה מכיסם. זהו נזק מתמשך. הנזק הנפשי המתמשך והקשה מחייב, לפיכך, פיצוי גבוה ומשמעותי".

ראש נזק רלבנטי נוסף הוא פיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה (דהיינו בגין הפגיעה בזכות ההורים לדעת את מלוא האינפורמציה במהלך ההיריון ולקבל החלטות מושכלות- א.ס.), נקבע כי פיצוי זה עשוי להיות נפרד ומובחן מהנזקים האחרים (דהיינו אין חפיפה בין כאב וסבל לבין פגיעה באוטונומיה- א.ס.).אם שוכנע ביהמ"ש כי נגרמה פגיעה באוטונומיה יפסוק פיצוי הולם שישקף את חומרת הפגיעה.

כיום  רק נכות מספיק חמורה מזכה בפיצוי. בעבר היתה מחלוקת בבית המשפט העליון בשאלה כמה חמור צריך להיות הנזק כדי שהתביעה תתקבל, היו דעות מחמירות (שדורשות נזק שעונה להגדרה "טוב מותו מחייו") אך היתה דעה מקלה (גם נזק קל יותר מזכה בפיצוי).  במצב החדש לא נכנסים לדיונים ולהגדרות האלו אבל עדיין צריך להוכיח שאילו המקרה היה מגיע לועדה להפסקת הריון- היא היתה מאשרת את הפסקת ההריון. וכידוע הועדה להפסקת הריון לא תאשר להפסיק הריון אם המום הוא קל או אם הסכוי למום נמוך. כך שברור שהנזק חייב להיות חמור דיו כדי שההמלצה תהיה להפסיק את ההריון במצב שכזה.

כמו כן מקובל שאם הוכח שהועדה היתה מאשרת הפסקת ההריון, חזקה על ההורים שהיו מקבלים המלצתה, אך עדיין לרופא יש פתח לנסות ולהוכיח שלא, למשל לנסות ולהוכיח שהשתייכותם הדתית המגזרית של ההורים בכל מקרה לא היתה מאפשרת להם להפסיק את ההריון- במקרה כזה יחלץ הרופא מהתביעה ולא יחוייב בפיצוי הגדול אך עדיין עלול להיות מחוייב על פיצוי קטן יותר שנקרא "פגיעה באוטונומיה".

מה זו פגיעה באוטונומיה? 

זו הזכות של ההורים לדעת שקיים מום לעובר ולקבל החלטה ולבחור אם להמשיך בהריון או להפסיקו. די בכך שזכות זו נפגעה, אפילו אם ההורים היו בוחרים להמשיך בהריון, בשביל לזכות את ההורים בפצוי של 250,000 ₪ (עליון – ע"א 9936/07). 

כלומר כשבית המשפט משתכנע שבכל מקרה הילוד הזה היה נולד במומו (למשל אם מדובר בהורים שלא היו מפסיקים את ההריון בשום מקרה), אז הנזק היחיד שיפסק הוא פיצוי על "פגיעה באוטונומיה", על כך שלא נמסרו מלוא הפרטים ומלוא התמונה בפני האישה ההרה ובן זוגה.

לעומת זאת במקרה שאפשר היה לשנות את ההשתלשלות, אפשר היה להמליץ לאישה על בדיקה והיא היתה מבצעת אותה, או בשפה המשפטית "קיים קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק" שאז הפיצוי יהיה גבוה בהרבה ויכלול פיצוי בגין כל נזקיו של העובר בעל המום, נזקים שעשויים להיות מוערכים במיליוני שקלים.