מחלת צליאק הינה מחלת מעיים בה קיימת רגישות יתר לחלבון החיטה וכתגובה לאכילתו נגרם נזק לרירית המעי הדק ונוצר מצב של תת ספיגה של אבות המזון, בעיקר שומנים וויטמינים.
המחלה מופיעה לעיתים בתינוקות (עם התחלת אכילת מוצרי מזון המכילים קמח חיטה) ולעיתים אצל מבוגרים.יש אנשים שיש להם נטייה סמויה למחלת הצליאק ונטייה זו יכולה להישאר רדומה או להופיע בגיל מאוחר יותר.
לעיתים ילדים החולים בצליאק יסבלו מביטויים חריפים יותר של המחלה בגיל הבגרות.
ידוע שישנן סיבות שיכולות לשמש טריגר להופעת המחלה כגון זיהום וירלי. קיימת גם סברה כי מצבי לחץ יכולים לשמש טריגר להופעת המחלה.
כמו כן העמסה רצינית של גלוטן יכולה אף היא לגרום להתלקחות המחלה או להחמרתה.
מאחר שהגורם לסימני המחלה הוא הגלוטן הרי שהטיפול במחלה הוא הפסקת אכילת קמח שהינו עשיר בגלוטן.
הטיפול האמור לא מבטיח שהמחלה לא תמשיך להיות פעילה, הוא גם לא מבטיח שלא יהיו בעתיד סיבוכים של המחלה כגון גידולים במעי הגס, אך הוא אמור להפחית משמעותית את הסימפטומים והסבל.
על מנת לאבחן את מחלת הצליאק בזמן על הרופא להיות מודע לגילויי המחלה הטיפוסיים ולהעלות חשד במחלה זו עם הופעתם.
בדרך כלל המחלה תתבטא בשלשולים, אנמיה, חולשה וירידה במשקל. ישנה חשיבות לאבחן את המחלה בזמן מאחר שבאם המחלה אינה מטופלת המחלה תישאר כרונית ופעילה.
ניתן לאבחן את מחלת הצליאק על ידי בדיקות שבשלב הראשון יוכלו להצביע על תת ספיגה (ספירת דם ובדיקות ביוכימיות) ואם מוכחת תת ספיגה יש לברר אם הסיבה לה היא מחלת צליאק על ידי ביופסיית מעי דק.
ביופסיית המעי הדק נחשבת הבדיקה המועדפת והמובילה באבחון מחלת הצליאק מאחר שהיא מאפשרת נטילת דגימה מרירית המעי הדק.
הבדיקה נחשבת פולשנית אך היא יכולה לתת אישור כמעט סופי למחלת הצליאק.
על מנת לאשר סופית כי התמונה העולה מן הביופסיה אכן נובעת ממחלת הצליאק (ולא מזיהום/ אלרגיה למשל) יש להוציא מהתפריט של המטופל את מרכיב הגלוטן ואם יגיב היטב לשינוי ובדיקות הדם יתאוששו בהדרגה- הרי לנו האישור הסופי שמחלת הצליאק היא שהסבירה את מצבו.
בתביעות רשלנות רפואית באבחון צליאק יש לבחון:
- האם תלונות החולה זכו להתייחסות נאותה
- האם היו סימפטומים חריגים ויוצאי דופן כמו ירידה במשקל, שלשולים, אנמיה ועוד, אשר דרשו בירור
- האם כשהופיעו הסימנים המחשידים בוצעו הבדיקות המתחייבות.
- האם המחלה הייתה טיפוסית ו/או סימפטומטית באופן שניתן היה להגיע לאבחון ולטיפול מוקדם יותר?
- ועד כמה טיפול מוקדם יותר היה יכול לשפר את מצבו ולחסוך את הסבל?
עיקר הנזק הנובע מהאיחור באבחון מחלת הצליאק הוא שהאיחור גרם לסבל מתמשך בתקופה בה המחלה לא הייתה מטופלת.
שהרי אם החולה היה עובר לדיאטה ללא גלוטן מוקדם יותר, הרי שזמן החשיפה שלו למחלת הצליאק היה קטן יותר והיו נחסכים ממנו סיבוכים רציניים של המחלה.
כשהמחלה אינה מטופלת היא עלולה לגרום לנזק מצטבר לגוף כולל השלד, והדבר אף עשוי להביא להופעת סיבוכים הנלווים למחלה זו (כגון גידולים סרטניים) שיכלו אולי להיחסך מהחולה אילו מחלת הצליאק טופלה בזמן.
ניתן לתבוע על נזקים נוספים אם נגרמו: בעיות של תת תזונה, אובדן סידן וצפיפות העצם, אי סבילות ללקטוז, סרטן ואף סיבוכים נוירולוגיים והפרעות במערכת העצבים.
רוצים לדעת האם המקרה שלכם מהווה רשלנות רפואית ותוכלו לקבל פיצוי?
לבדיקת סיכויי התביעה פנו אלינו עוד היום להתייעץ בעניינכם.
