דלקת נמקית של המעי הינה מחלה בדרכי העיכול השכיחה ביותר אצל פגים.
המחלה נובעת מפגיעה היפוקסית איסכמית של המעי אצל הפג. הסיבות המדויקות למחלה לא ברורות לגמרי אך ההנחה היא שזיהום חיידקי במעי מעורב בתהליך.
המחלה מופיעה מספר ימים עד חודש לאחר הלידה. דווקא בגלל שזו מחלה נפוצה בפגים, רופאים המטפלים בפגים מכירים אותה ואמורים להיות מודעים לסימניה המוקדמים, לאתר אותם, ולטפל בה בהקדם האפשרי.
בתביעות רשלנות רפואית בגלל איחור באבחון ובטיפול ב- NEC מתעוררת במלוא עוצמתה השאלה האם ניתן היה לאבחן מוקדם יותר את הדלקת הנמקית?
בחלק מהמקרים התשובה לכך היא חיובית. לצערנו נתקלנו בהרבה מקרים שסימני המחלה לא זוכים לתשומת לב ועוד ועוד פגים מאובחנים רק כשכבר מאוחר מדי וכבר לא ניתן להציל חלק נכבד מהמעי והוא עובר כריתה ומשפיע על כל מהלך החיים של היילוד. בבמקרים נדירים יותר או בפגים קטנים ממש נתקלנו גם במקרה של מוות כתוצאה מהאחור באבחון.
המחלה מתבטאת בתפיחות ורגישות הבטן, שאריות מזון מעורבות בדם או מרה בקיבה וצואה דמית, וכן סימני זיהום.
ניתן לאבחן את מחלת ה- NEC באמצעות צילום בטן אשר יוכל להדגים סימנים אופייניים למחלה (כגון נוכחות גז בדופן המעי). במקרים של ספק ניתן גם לבצע דיקור של חלל הבטן ולהגיע לאבחנה מהירה ומדויקת.
תינוק הסובל מ- NEC יאושפז בדרך כלל בטיפול נמרץ תחת מעקב צמוד ויקבל אנטיביוטיקה וטיפול תומך, ולפעמים תידרש התערבות ניתוחית: למשל כאשר קיימת פרפורציה, כלומר אויר חופשי בחלל הבטן.
על כן כל איחור הופך למשמעותי וחשובה מאוד האבחנה המוקדמת.
על הרופאים המטפלים בפגים להיות ערניים להתפתחות המחלה והסימנים המדאיגים ולטפל מוקדם ככל הניתן זאת לנוכח המצב החיסוני של הפג שאינו כמו של תינוק בשל ועל מנת שלא להחמיץ את המועד המתאים לניתוח, ככל שיידרש.
חלק מחולי ה- NEC מתרפאים תחת טיפול שמרני ללא צורך בהתערבות ניתוחית.
ואולם במקרים שסימני המחלה מחמירים- הבטן תופחת ורגישה, צבע הבטן משנה צבעו והופך לאדום בורדו, בדיקות המעבדה מצביעות על הדרדרות, צילומי הרנטגן מצביעים על סימני אויר חופשי בחלל הבטן או סימני חסימה- במקרה כזה אין שום ספק שצריך לנתח את התינוק.
הניסיון מעיסוק בתיקי רשלנות רפואית בתחום זה מלמד כי במקרים בהם נדרש ניתוח, בדרך כלל יהיה צורך לכרות חלקים מהמעי בשל התפוררות רקמת המעי ומצב של נמק ודימום. כמו כן מבצעים סטומה כדי למנוע מעבר של הפרשות ממערכת העיכול לאזור וכך למנוע לחץ על המעי החולה (שעלול לגרום לנקב).
התוצאה לאחר ניתוח כזה- שלשולים כרוניים למשך שנים ארוכות, עצירה או ירידה במשקל, הפרעה בשגשוג, ועוד סימפטומים הקשורים בתסמונת המעי הקצר. תינוקות הסובלים מ- NEC הם חלשים, וכל אירוע יכול להוציאם מאיזון, להפחית ממשקלם, ולהביא אף להפסקת הכלכלה דרך הפה ולעצירת הגדילה.
ניתן להקל על תופעת השלשולים באמצעות טיפול בתרופות שמאטות את קצב תנועתיות המעי. כמו כן הרופאים ממליצים על ארוחות קטנות ורבות במהלך היום- דבר שמסייע אף הוא לספיגת האוכל ולהפחתת השלשולים.
במקרים שמגיעים לתביעות רשלנות רפואית הטענות השגרתיות הן:
- שהצוות איחר להתייחס לסימנים קליניים אופייניים
- שהצוות פספס ממצא בצלום שיכול היה לכוון אותו לאבחנה זו
- שהצוות התקבע על אבחנה אחרת כגון אלח דם- ספסיס ולא בחן ברצינות אבחנות אחרות.
מנגד יטענו הרופאים להגנתם שסימני המחלה לא היו מובהקים והתאימו יותר לאבחנות סבירות אחרות, ואפילו אם האבחנה הייתה נעשית מוקדם יותר הטיפול לא היה משתנה מכיוון שבמחלה זו לא ממהרים לניתוח והיה מקום לתת הזדמנות לטיפול שמרני.
השאלה בתביעות אלו תהיה כמובן היכן הגבול? עד מתי יש לתת הזדמנות לטיפול השמרני ומתי יש לבצע ניתוח? על הרופאים לקבל החלטה זהירה ומושכלת בעניין זה.
ביהמ"ש יצטרך בכל מקרה לגופו לבחון האם הסימנים הקליניים, המעבדתיים והרנטגניים במקרה הספציפי הצדיקה התנהלות שונה, האם הטעות באבחון היא רשלנית או טעות סבירה? והאם הייתה חריגה מסטנדרט הזהירות המקובל.
לפי נתונים אלו ושמיעת עדויות המומחים הרפואיים שחוות דעתם הוגשה לתיק, תוכרע התביעה.
רוצים לדעת האם המקרה שלכם מהווה רשלנות רפואית ברת פיצוי? לבדיקת סיכויי התביעה פנו אלינו עוד היום להתייעץ בעניינכם.