זכותו של אדם לקבל מידע רפואי על הטיפול אותו הוא צפוי לעבור, לזכות זו קיימת חשיבות גבוהה.
מנגד, חובתו של הרופא לספק לחולה את המידע ולקבל ממנו הסכמה לטיפול.
איזה מידע צריך הרופא לספק לחולה? בתי המשפט קבעו כי הרופא חייב למסור למטופל את כל האינפורמציה שאדם סביר היה נדרש לה כדי לגבש החלטה אם להסכים לטיפול המוצע. ומהי אותה אינפורציה שנחשבת חיונית עבור החולה? חוק זכויות החולה קובע שהרופא חייב ליידע את החולה על האבחנה והפרוגנוזה (תחזית איך תתפתח המחלה), מהות ההליך הטיפולי, מטרתו ומה התועלת שלו- מצד אחד והסיכונים שלו ותופעות הלואי שלו- מהצד השני. הוראות חוק זכויות החולה משקפות כללים ועקרונות שהוכרו וגובשו בפסיקה.
בפועל, נהוג כי המטופל חותם על "טופס הסכמה" לפני שמבוצעת פעולה פולשנית בגופו. ישנם טופסי הסכמה סטנדרטים שתוכנם כללי ביותר, בעוד שישנם טופסי הסכמה ייעודיים המתייחסים באופן ספציפי יותר לניתוח או לטיפול ייחודי מסוים ולכן הם מקיפים יותר ומגנים על הרופא טוב יותר.
מטופל ש"הוחתם" על כתב ההסכמה, חתימתו כשלעצמה אינה קובעת, אלא חשוב תוכן ההסברים שנלווים לחתימה כדי שההסכמה תהיה בעלת תוקף משפטי.
בתי המשפט מצפים מהרופא להסביר לחולה בצורה ובשפה שברורה לו על מנת שהסכמתו תחשב כ"הסכמה מדעת". החולה הוא זה שצריך לבחור ולהסכים לטיפול ולא הרופא. הרופא יכול להסביר לו ולצייד אותו במידע אך בסופו של דבר מי שבוחר זה החולה.
מקרים בהם הרופא לא סיפק מספיק מידע, החסיר מידע חיוני, יכולה לזכות את החולה בפצוי אפילו אם לא נגרם לו שום נזק ואפילו אם השתלשלות האירועים לא הייתה משתנה כלל במידה והמטופל היה מקבל את מלוא המידע.
פסיקת פיצוי בסוגיות הפגיעה באוטונומיה הוכרה לראשונה בביהמ"ש במקרה בו נפסק פיצוי על סך 15,000 ש"ח. (עליון – ע.א. 2781/93) אך מאז הפיצוי הלך ועלה וכיום נפסקים סכומים שמגיעים לעיתים עד ל- 250,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה.
