הליך הגישור בתחום הרשלנות הרפואית הופך רווח יותר ויותר. הסיבה העיקרית לכך קשורה בעובדה שבתביעת רשלנות רפואית מוגשות חוות דעת רפואיות נוגדות מטעם שני הצדדים, ולביהמ"ש לא תמיד יש הידע להכריע בין המומחים הרפואיים. לעיתים הפתרון של בתי המשפט לקושי זה הוא – מינוי מומחה ניטרלי מטעם ביהמ"ש, מעין "זרוע ארוכה" של השופט שמסייעת לשופט לבחור את דרכו בין תפיסות המומחים השונים.
בית המשפט העליון מעודד את השופטים להשתמש בכלי הזה ולמנות מומחה מטעם בימ"ש בתיקי רשלנות רפואית כאשר הפער בין חווה"ד גדול ורב, כאשר הוגשו חוות דעת סותרות מטעם הצדדים בעניינים רפואיים טהורים, הנטיה תהיה למנות מומחה כדי להגיע לחקר האמת בשאלות המדעיות הניצבות בפתחו של ביהמ"ש (ע"א 4330/07).
בפן הפרקטי, מומחה כזה עשוי להכריע את המשפט לכאן או לכאן, מכיוון שדי ברור שבסוגיות רפואיות לא תמיד יש לביהמ"ש את הכלים והידע ונטייתו הטבעית תהיה להסתמך על אותה הזרוע הארוכה- המומחה מטעמו.
הכלי של מנוי מומחה מטעם ביהמ"ש הינו מסוכן עבור שני הצדדים – מעין "משפט שלמה"- ולכן אף אחד מהצדדים לתביעות הרשלנות הרפואית לא אוהב את הכלי הזה. זו גם אחת הסיבות המובילות שמרבית התובעים והנתבעים יעדיפו לפנות להליכי גישור שם יוכלו לסיים המחלוקת ברוח טובה ובהסכמה במרבית המקרים בצורה יותר מבוקרת עם פחות סיכונים.
אנו מאמינים שהליך גישור הוא הפתרון הנכון והטבעי לתביעות רשלנות רפואית. לא לאותן תביעות שהן ברורות לצד זה או אחר, אך כן באותם מקרים שבהם לכל צד יש דברי טעם משלו, לכל צד יש מומחה המגבה את טענותיו, לכל צד יש טענות בעלות סיכוי אמיתי להתקבל. במקרים אלו כשכל צד חש שמקומו אינו מוצק ובטוח, הוא יטה לפנות להליך של גישור שיאפשר לו "לקנות סיכון" ולא להמר על הקופה כולה.
המגשר נדרש למצוא את נוסחת הקסם כדי להצליח גשר בין צדדים שגישותיהם וצפיותיהם הפוכות ולהביא אותם למפגש רצונות. המגשר יכול להיפגש עם כל צד בנפרד, דבר שמאפשר לו להכיר היטב את המכלול ולהציע הצעה המתחשבת בכל השיקולים הרלבנטיים.
מטבע הדברים אף אחד מהצדדים לא יצא מהגישור כשמלוא תאוותו בידו, וזו האומנות הגדולה של המגשר, לדעת לבחור את אותה נקודה דמיונית שבה בעלי הדין יוכלו להיפגש ולהגיע למפגש רצונות ולסיים ההליך מחוץ לכותלי ביהמ"ש.