הרצאה בנושא "הרשומה הרפואית- סוגיות עדכניות"
הטיפול בתיקי רשלנות רפואית מזמן לנו התמודדויות עם רשומות רפואיות מגוונות.
עלינו להתמודד עם קריאת התיק הרפואי, הבנתו, התרשמות נכונה ממנו, עלינו להכיר את מבנה התיק הרפואי, לדעת מה אנחנו מצפים למצוא בו, לחוש כאשר משהו חסר בתיק הרפואי, לדעת מסמכים חסויים מפנינו ואילו לא ועוד.
רוב עורכי הדין אינם בעלי ידע רפואי מוקדם וההתנסות המצטברת מאפשרת להם להתמודד עם כל הנ"ל.
חשיבות ניהול הרשומה
הרשומה מהווה הזכרון המדבר של הרופא. אסור לרופא להתייחס לרשומה כאמצעי שנועד עבורו לצורך תקשורת עם עצמו.
חשוב לציין כי הרישום לא נועד על מנת לשמש ככתב הגנה אלא בראש ובראשונה כדי לאפשר לצוות לטפל בחולה על הצד הטוב ביותר ורק לאחר שניתן הטיפול האופטימלי בנסיבות, כאשר הרופא מתפנה מן הטיפול- הוא ייתעד אותו. סדרי העדיפויות ברורים.
כאשר מדובר במקרים שאינם דרמטיים או כשהנזק מתגלה באיחור, בדרך כלל המקרה לא ייחרט בזכרונו של הרופא.
מטרות הרשומה שקף 2
רשומה מלאה הינה בראש ובראשונה הבסיס להבטיח טיפול רפואי יעיל, מעקב אחר מצב החולה, הדבר מאפשר לרופאים אחרים להתמצא במהלך הטיפול ולהיכנס לנעלי הרופא, הדבר מאפשר ניידות החולה בין גורמי מקצוע שונים, ובעבודת צוות, רשומה רפואית מפורטת תקל על התמצאות הצוות הרפואי בתיק, ותקטין את הסיכון להחלטות שגויות.
כלפי החולה הרשומה הרפואית המפורטת תועיל בשקיפות מלאה כלפי החולה ותאפשר לו להבין טוב יותר את המתרחש בעניינו, תוך צמצום פערי המידע בין הרופא לחולה. כמו כן הדבר יאפשר לחולה לקבל החלטה מושכלת ביחס להמשך הטיפול שהוא מעונין לקבל.
מבחינה משפטית הרשומה תועיל לצורך מחקר והפקת לקחים ולצורך פיקוח יעיל על עבודת הרופא.
מטרות הרשומה מפורטות גם בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות 6/96 בנושא "הרשומה הרפואית".
שקף 3 חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996
פרק א': מטרת החוק
מטרת החוק |
1. חוק זה מטרתו לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו.
פרק ב': פרשנות
"מידע רפואי" – מידע המתייחס באופן ישיר למצב בריאותו הגופני או הנפשי של מטופל או לטיפול הרפואי בו;
"רשומה רפואית" – מידע לפי סעיף 17 המתועד בדרך של רישום או צילום, או בכל דרך אחרת, לרבות התיק הרפואי של המטופל שבו מצויים מסמכים רפואיים על אודותיו;
שקף 4 חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996
טיפול רפואי נאות |
5. מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש.
הבטחת המשך טיפול נאות |
8. עבר מטופל ממטפל אחד לאחר או ממוסד רפואי אחד לאחר, יהיה המטופל זכאי, לפי בקשתו, לשיתוף פעולה של המטפלים והמוסדות הרפואיים הקשורים לטיפול הרפואי בו, לשם הבטחת ההמשך הנאות של הטיפול.
שקף 5
חובת ניהול רשומה רפואית |
17. (א) מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית.
זכות המטופל למידע רפואי |
18. (א) מטופל זכאי לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע רפואי מהרשומה הרפואית, לרבות העתקה, המתייחסת אליו.
מהי תרשומת אישית אשר חסויה מפניו של החולה?
הש' שפירא- ה"פ (מחוזי ירושלים) 7862-12-11 ב' נ' ב' (2012) אסמכתא 42 לרשימה הבבליוגרפית
המשיב העניק טיפול פסיכולוגי למבקשת. התרשומת המצויה בידי המשיב מהווה רשומה מעורבת, הכוללת הן את הרשומה הרפואית (שיש להעמידה לרשות המטופל) והן את התרשומת האישית (אותה אין המטפל חייב להעמיד לרשות המטופל). השאלה המשפטית האם מדובר בתיעוד המסווג כתרשומת אישית או לא? ולמעשה- שאלת פרשנותו של ס' 17(א) לחוק זכויות החולה.
נקבע כי זכות המטפל/פסיכולוג לרשום תרשומת אישית הינה זכות אישית, הנכללת אף בגדרי הזכות לפרטיות, ומהווה אבן יסוד בקיומו של טיפול פסיכולוגי איכותי ומקצועי. מומחים רבים העלו על נס את הצורך של המומחה בתחום רפואת הנפש ליצור לעצמו מסמך נפרד שישמש להליך השיקוף וסיעור המוחות העצמי, והחשיבות של ההגנה על פרטיותו של מסמך זה .
במקרה זה קם צורך למנות מומחה שיעריך את התרשומת המלאה ויפריד ממנה את התרשומת האישית אותה לא ימסור לתובעת.
שקף 6 תרשמות אישית
"אין גבולותיה של התרשומת האישית קבועה על ידי המחוקק .
ביהמ"ש סבור כי ברפואת הגוף יש לצמצם ככל הניתן את גדרי התרשומת האישית, אולם בעניינים שבנפש יש להותיר מרחב רב יותר למטפל.
רשומה אישית היא למשל: תחושותיו של המטפל ביחס למטופל, התמודדויות אישיות והתחבטויות הנוגעות בפן האישי של המטפל
(ה"פ (מח'- י-ם) 7862-12-11 ב' נ' ב' (2012))
חשיבות שמירת הרשומה
שקף 9 תקנות בריאות העם (שמירת רשומות), תשל"ז-1976
תוספת
(תקנה 1)
טור א' טור ב'
(1) תיק רפואי של חולה בבית חולים כללי 20 שנה לאחר האישפוז או טיפול האחרון; ואם
(למעט במרפאת חוץ שלה בית החולים), אין בתיק גליון סיכום מחלה – 25 שנה או 7
למעט גליון סיכום מחלה שנים לאחר פטירת החולה, הכל לפי המוקדם יותר.
(2) תיק רפואי של חולה במרפאת חוץ של 7 שנים לאחר הטיפול האחרון. אם צורף לתיק
בית חולים הרפואי בבית החולים – כתקופת ההחזקה של התיק הרפואי בבית החולים.
(3) גליון סיכום מחלה או מכתב סיכום 100 שנה
לרופא המטפל
תק' תשל"ח-1977 |
(13) צילום רנטגן למעט דו"חות על 10 שנים מתום הטיפול האחרון בתיק
הממצאים לפי הצילום תצלומי הרנטגן או 7 שנים לאחר פטירת החולה, לפי המוקדם
שקף 8
חוזר מנהל רפואה 42/2006 בנושא שמירת רשומה רפואית של הילוד
"מאחר וניתן להגיש תביעות על רשלנות רפואית לילוד לאחר 25 שנה ומאחר ורוב התביעות נוגעות להליך הלידה, המתואר ברשומת היולדת, מומלץ לשמור גם את הרשומה של היולדת למשך 25 שנים"
על חשיבות הניהול התקין של רישומים רפואיים בידי רופאים ומוסדות רפואיים עמד בית -המשפט בהזדמנויות רבות ובהקשרים שונים. בהתייחסו לכך קבע השופט אור אסמכתא 12 ברשימה הבבליוגרפית:
שקף 9
אורנה בנגר, קטינה נ' בית החולים הכללי ע"ש ד"ר הלל יפה, דברי כב' הש' אור על היעדר רישומים:
במחדל זה יש כדי לפגום גם באפשרויות הטיפול בחולה בעתיד, וגם כדי ל שלול ממנו ומבית -המשפט ראיה בעלת חשיבות במקרה של התדיינות עתידית בין החולה לבין הרופא או המוסד. מחדל זה של הרופא או של המוסד הרפואי פועל לחובתם בהתדיינות משפטית בין החולה לבינם, בכל אותם מקרים שקיומו של רישום נאות היה בו כדי להבהיר את העובדות שבמחלוקת.
לפיכך, אין די בקיום רישום מסודר כנדרש. ללא שמירה על הרישומים, נעקרת כל התועלת שניתן להפיק מהם".
בפס"ד פלוני נ הרב ניסים זאב אסמכתא 14 ברשימה הבבליוגרפית דובר במוהל שהתרשל ולקח על עצמו סמכויות טיפול לאחר ברית במקום להפנות התינוק לרופא, כאשר המשפחה כבר פנתה לרופא הוא עשה "טובה" לדודתו של התינוק ששימה כאחות בבית החולים וקיבל את הילד ללא הפניה. הרופא לא ערך רישום רפואי ובכל זאת התביעה כנגדו נדחתה מאחר שהסיבה לאי עריכת רישום היתה שלא נערכה בדיקה כלל משום שאימו של התינוק סירבה להורדת התחבושת.
שקף 10
חובת הרישום, שככלל חלה על כל רופא, אינה נגרעת בשל העובדה שהמטופל הגיע אליו שלא בדרך הרגילה
דין זה חל גם על מקרה שבו הקשר בין המטופל לבין הרופא נוצר על רקע "טובה" שעשה הרופא לקרובו של המטופל, שהלוא גם במקרה כזה מסתמך המטופל על אבחנתו של הרופא ולעתים אף על הימנעותו מקיום בדיקה לשם אבחנה.
(ע"א 58/82 קנטור נ' מוסייב [8], בעמ' 260 ;
ערעור אזרחי 99 / 2055 פלוני נ' הרב ניסים זאב (2001))
הסכמה מדעת
שקף – 11 – 12 – חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996
פרק ד': הסכמה מדעת לטיפול רפואי
הסכמה מדעת לטיפול רפואי |
13. (א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.
(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות –
(1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;
(2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;
(3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;
(4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;
(5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.
(ג) המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות.
ומהו "טיפול רפואי" כזה המצריך קבלת הסכמה מדעת?
להלן ההגדרה שבחוק זכויות החולה:
"טיפול רפואי" – לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי;
עולה כי הגדרת טיפול רפואי הטעונה הסכמה מדעת היא הגדרה "פתוחה".
ועולה השאלה מתי "טיפול רפואי" מגיע לדרגה שצריך לקבל הסכמת החולה לגביו. האם נחתים על טופס הסכמה כל חולה שעובר אינטובציה? הרדמה לצורך הנשמה? הכנסת עירוי לוריד? הכנסת זונדה לקיבה? הכנסת קטטר לשתן? ועוד כהנה וכנה פעולות. כל הפעולות הללו עשויות לגרום נזק למטופל/ סיבוך מאידך מדובר בפעולות שכיחות המהוות שגרה בבתי חולים.
אם כן, איפה הגבול? מתי צריך הסכמת החולה ומתי לא?
לעניות דעתנו יש להבחין בין פעולות שכיחות המתבצעות כשגרה בבתי חולים שלגביהן לא סביר ולא מקובל לקבל הסכמת החולה באופן ספציפי, וניתן לאמר שמעצם הסכמת החולה להתקבל לבית החולים הוא מסכים להן, הדבר אף מקבל ביטוי מסויים בטופס בקשה להתאשפז עליו חותם החולה בקבלתו לכל אשפוז:
בטופס הבקשה להתקבל לביה"ח-( תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה), תשמ"ד-1984) נאמר כך:
לעומת זאת בפעולות אחרות שהן פולשניות, מתוכננות, לגביהן יש מקום לקבלת הסכמת החולה.
ב טל יוחאי יהודה נ' כללית שירותי בריאות (2012) התמודד ביהמ"ש העליון עם מקרה של יולדת שלא הובאה לידיעתה האופציה של טיפול בסטרואידים במצב של לידה מאיימת. הילוד נולד בשבוע 31 כשהוא סובל משיתוק מוחין ונכות בשיעור 100%.
עלתה שאלת היקף חובת הגילוי. התביעה נדחתה במחוזי ובביהמ"ש העליון. כל שופטי ביהמ"ש העליון הסכימו שהצוות פעל בהתאם לפרקטיקה המקובלת ולא היפר את חובת הגילוי אך ההנמקות היו שונות:
הש' ריבלין (בהסכמת הש' ג'ובראן) קבע כי כלל לא התקיימה "אסכולה" נוספת מבוססת לפיה צריך היה לתת סטרואידים במועד הרלבנטי לתביעה, הצוות לא ידע על אסכולה אחרת לפיה יש לתת סטרואידים במצב זה, וגם לא צריך היה לדעת היות שכאמור זה לא היה מבוסס ושכיח עדיין, ולכן הצוות לא הפר את חובת הגילוי.
מעניינת יותר לענייננו, דעתו של כב' הש' עמית, שקבע כי מדובר בטיפול שהיה שנוי במחלוקת במועד הרלבנטי ולכן הוא היה במרחב שיקול הדעת הרפואי. אין לצפות מהצוות הרפואי שיתכנס להתייעצות לפני נקיטת פרוצדורה רפואית "שגרתית" כמו במקרה שלפנינו.
שקף 13
ע"א 6936/09 טל יוחאי יהודה נ' כללית שירותי בריאות (2012)
לגישת השופט עמית, יש להבחין בין פעולה רוטינית הנוהגת על פי פרקטיקה, אשר לרוב אינה מצריכה לשטוח בפני המטופל אפשרויות טיפול אחרות לפני ביצועה, ובין פעולה שאינה רוטינית, אלא מצריכה שיקול דעת אד-הוק.
אי מתן סטרואידים למערערת היה במרחב שיקול הדעת הרפואי. אין לצפות מהצוות הרפואי שיתכנס להתייעצות לפני נקיטת פרוצדורה רפואית "שגרתית" כמו במקרה שלפנינו
דוקטרינת הנזק ראייתי
דוקטרינת הנזק הראייתי מוכרת במישור הדיוני במקרה של חוסר או ליקוי ברשומה הרפואית. כפר נפסק לא אחת כי מקום שצריך לעשות רישום רפואי וזה לא נעשה ולא ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה, יועבר נטל ההוכחה בדבר העובדות השנויות במחלוקת, שיכלו להתבהר מתוך הרישום, אל כתפי הרופא או המוסד, שבמסגרתו ניתנו השירותים הרפואיים. על -פי התפרסותו של החסר הראייתי נגזר "היקפו" של הנטל המועבר . אסמכתאות 13, 17 15, 16, 21 לרשימה הבבליוגרפית.
באמצעות הדוקטרינה עובר נטל השכנוע על הנתבע להראות מה היה המצב ההיפותטי לולא ההתרשלות.
הפסיקה אימצה את דוקטרינת הנזק הראייתי בכל הנוגע לפן הדיוני אך לא בנוגע לפן המהותי.
ההצעה להעניק לנזק הראייתי גם פן נזיקי מהותי באה מפי המלומדים פרופ' פורת ופרופ' שטיין (ראה א' פורת וא' שטיין "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי-ודאות בגרימת נזקים" עיוני משפט כא (תשנ"ח) 191 אסמכתא 18 לרשימה הבבליוגרפית) אך ביהמ"ש העליון הבהיר כי הצעה זו לא אומצה בפסיקה אסמכתא 19 לרשימה הבבליוגרפית.
ביהמ"ש העליון הבהיר זה מכבר כי דוקטרינת הנזק הראייתי שייכת לעולם סדרי הדין ודיני הראיות, היא מאפשרת, בנסיבות מסויימות, לקבוע חזקות עובדתיות. הפסיקה לא נדרשה לקיומו של ראש-נזק של "נזק ראייתי" אשר מקנה עילת תביעה עצמאית בגין אבדן מידע, כפי שהציעו המלומדים פרופ' פורת ופרופ' שטיין" (אסמכתא 20 לרשימה הבבליוגרפית).
דוקטרינת הנזק הראייתי היא אחת הדרכים להתמודדות עם פתרון בעיית העמימות. כלים נוספים שמאפשרים זאת הינם כלל "הדבר מעיד על עצמו", הגישות השונות בדבר פיצוי הסתברותי בגין אובדן סיכויי החלמה (הלכת פתאח), הכללים בנושא פגיעה בסיכוי/ הגברת סיכון וכן "הטיה נשנית" (ד"נ מלול). בכל אלו לא נעסוק בהרצאה זאת.
במקרה שהיה בטיפולי בו אבד תיק רפואי מלא, בו ייצגתי את ביה"ח איכילוב. למרות אובדן מלא של התיק, התביעה כנגד ביה"ח נדחתה בעיקר בגלל היעדר קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק. במסגרת ערעור לביהמ"ש העליון שולם סך 200,000 ₪ לפנים משורת הדין שהיווה חלק קטן משוויו האמיתי של התיק אילו התביעה היתה מתקבלת ( אסמכתאות 23 – 24 לרשימה הבבליוגרפית).
שקף 14
בביהמ"ש המחוזי (21.9.10):
ת"א 422-05 ואקנין איתי ואח' נ' מ"י-משרד הבריאות ואח'
בתי המשפט הכירו רק בפן הדיוני של דוקטרינת הנזק הראייתי, שעניינו העברת נטל השכנוע, ולא בפן המהותי המקנה עילת תביעה עצמאית ברשלנות. העדרם של רישומים רפואיים יעביר את נטל השכנוע אל כתפי הנתבע רק כאשר הדבר נוגע ללב השאלה שבמחלוקת. אין מדובר בהעברה כללית של נטל השכנוע, אלא בהעברת הנטל לצורך הכרעה בסוגיה עובדתית קונקרטית. במקרה הנדון עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל שהועבר אליה. במסמכים הקיימים, לרבות טופס סיכום המחלה של התובעת וגיליון השחרור של התובע מן הפגייה, יש די מידע על מנת "לתקן" את ה"נזק הראייתי". כמו כן לא נצפו כל גורמי סיכון להתפתחות הדלקת, עובדה המפחיתה את האפשרות שהתובעת הגיעה כשהיא סובלת מדלקת. התפתחות המחלה במהלך האישפוז אף היא אינה מתיישבת עם האפשרות כי התובעת סבלה מהדלקת.
שקף 15
בביהמ"ש העליון (25.6.12):
ע"א 824010 ואקנין איתי ואח' נ' מ"י-משרד הבריאות ואח'
המסקנות:
נזק ראייתי אינו מילת קסם. על התובע להביא ראיות שייצרו "מסה קריטית" כלשון הש' עמית, שבנוסף לעצם ההתר שלות, יובילו להפעלת דוקטרינת הנזק הראייתי בפן הנזיקי.
לא די באובדן מסמך ואפילו לא די באובדן תיק מלא כשלעצמו כדי להוביל לקבלת תביעת רשלנות רפואית. יש לעמוד בהוכחת כל יתר המרכיבים, אלו שנובעים מהתיק הרפואי ובעיקר אלו שלא יוכרעו על פי התיק הרפואי. כאשר תביעת רשלנות רפואית מעלה טענות שהן רפואיות מובהקות בהן ביהמ"ש יכריע לפי ספרות רפואית שתוגש לו ולפי מומחים שישמעו בפניו הרי שאובדן התיק הרפואי לא בהכרח יכריע את התיק לטובת התובע ולכן יש להיזהר ולהישמר מפני שאננות יתר.
חשוב לציין כי הנטל להוכיח שאכן נגרם נזק ראייתי מוטל על הטוען לנזק ראייתי.
גם נתבע יכול לטעון לנזק ראייתי, למשל במקרה בו לא בוצעה נתיחה שלאחר המוות, ולא ניתן לקבוע את סיבת המוות, ראה למשל אסמכתא 25 לרשימה הבבליוגרפית שם התביעה נדחתה בין השאר מסיבה זו:
"נזק ראייתי מובנה" או הטיה נשנית
הטענה לנזק ראייתי עולה פעמים רבות כאשר לא ניתן היה טיפול שצריך להינתן/ לא ניתנה תרופה שצריכה היתה להינתן.
התובע יטען כי משלא ניתן הטיפול לא ניתן לדעת איך הוא היה מגיב אילו קיבל את הטיפול, לכן התובע יטען להעברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע להוכיח שהטיפול לא היה עוזר/ לא היה משפר את סיכוי ההחלמה וכו.
אם מדובר בטיפול שבאופן קבוע לא היה ניתן באותו מוסד רפואי או בתרופה שבאופן קבוע ביה"ח נהג על פי מדיניותו שלא לתיתה אזי יש לשקול שימוש בטענת "הטיה נשנית".
במשפט המבויים שהתקיים בפברואר 2013 באילת דובר במקרה של ילוד שנולד בשבוע 27 וסובל מ CP קשה ועוורון בעין אחת. טענת הרשלנות- לא ניתן לילוד טיפול מונע שיכל למנוע היווצרות זיהום פטרייתי בגופו, למרות שהיה מקום לתת הטיפול המונע נוכח קיומם של גורמי סיכון (משקל נמוך, צנתר ורידי מרכזי, זיהום קודם ועוד).
התובעים טענו להעברת הנטל לנתבעים ולפגיעה באוטונומיה משום שלא ניתנה הסכמת ההורים להימנע מטיפול מונע בנסיבות.
כב' הש' ריבלין – בפסק דינו- הבהיר כי החלת דוקטרינת הנזק הראייתי המובנה, בנסיבות הענין, הינה הרחבה של דוקטרינת הנזק הראייתי וספק אם ראוי שהיא תשמש עוד כראיה להוכחת קש"ס. תחת זאת בחר כב' הש' ריבלין לעשות שימוש במבחן ההטיה הנשנית (ד"נ מלול) זאת לאור המדיניות העיקבית של אותו מוסד להימנע מטיפול מונע בנסיבות דומות:
שקף 16
מדיניות רשלנית של מוסד רפואי שמונעת הוכחת קשר סיבתי
האם "נזק ראייתי מובנה" או "הטיה נשנית"?
הש' ריבלין בפסק דינו במשפט המבויים השתלמות רשלנות רפואית אילת 2013 –
"יש בדוקטרינה זו של הנזק הראייתי המובנה קושי לא קטן וספק אם ראוי שתעמוד בתוקפה גם לאחר ד " נ
מלול . ….. היא הרחבה לא פשוטה של דוקטרינת הנזק הראייתי הנפרד…
הוכח כי נתקיימה מדיניות עקבית במרכז הרפואי הנתבע לנקוט בדרכי טיפול רפואיות שנמצאו רשלניות לאמור הבחירה להימנע ממתן טיפול רפואי מונע כנגד זיהום פטרייתי גם בהתקיים גורמי סיכון מיוחדים . מדיניות זו גרמה ל " הטייה נשנית " מצב בו יצרו המזיקים סיכון חוזר ונשנה כלפי קבוצה של חולים… התר שלותם של הנתבעים חסמה את דרכו של התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי במקרה שלו .
נפסק 40% מהנזק בהתאם לראיות שהובאו ונתונים סטטיסטים + פיצוי על פגיעה באוטונומיה.
(ת.א. 13- 1 – 12345 אלון מצוי נ' ד"ר שקשוקה, משפט מבויים)
חובה לודא שהחומר שבפנינו מלא בטרם מתחילים לבנות את התיק/ לפנות למומחה
דוגמאות מתוך תיקים שונים להסתמכות תובעים על חומר רפואי חלקי והגשת תביעות סרק. שקפים 17- 22
אילו היו פועלים לאיסוף כל החומר מראש כנראה שהגשת התביעה היתה נמנעת. הגילוי המאוחר של חומר רפואי יעמוד בעוכריהם ויוביל אולי לדחיית תביעותיהם.
טופסי הסכמה
הנוסח שבתקנות בריאות העם הוא כללי שקף 23 אך האגודים המקצועיים הוציאו טפסים ספציפיים/ יעודיים. ראה למשל טופס בתחום הא.א.ג שקף 24-26 מדובר במגמה להנהיג טופס ספציפי לנתוח ספציפי.
באתר ההסתדרות הרפואית בישראל קיימים כל טפסי ההסכמה המומלצים ע"י האגודות המקצועיות וכן ההסתדרות הרפואית הרלוונטיים והמתורגמים ומומלץ להשתמש בהם. ניתן לערוך חיפוש לכל טפסי המידע בשפות: עברית, אנגלית, ערבית ורוסית בלבד .
דוגמאות שקפים 27 – 31
דוגמאות למקרים בהם רשומות בעייתיות הכריעו תיקים לכאן או לכאן שקפים 32 – 44
העברת הנטל:
העברת הנטל מכח סעיף 41?
כלל ראייתי זה מוחל, בהתקיים שלושת תנאיו, שעה שבסופו של המשפט נותרות כפות המאזניים מאוזנות ומשקל ראיות הצדדים- זהה.
שתי הערות חשובות בענין זה-
אשר לתנאי הראשון- היעדר ידיעה לגבי נסיבות המקרה- יש לשים לב שהצגת גרסה עובדתית ובאותה נשימה טענה כי העובדות אינן ידועות הינה בבחינת תרתי דסתרי. ראה דבריו של כב' המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין, (אסמכתא 29) :
"ואכן, סבורני, כי בשאלה זו, הנוגעת לאפשרותו של תובע להציג גירסה עובדתית, ולחלופין לסמוך על הכלל "הדבר מעיד על עצמו", אין לקבוע מסמרות, אלא לנהוג, בכל מקרה ומקרה, על-פי צו השכל הישר.
ביסודו של דבר, נראה כי ברגיל, קשה יהיה ליישב הצגת גירסה עובדתית ברורה עם פנייה לכלל הצגת גירסה עובדתית בדבר נסיבות המקרה, והסתמכות על הכלל "הדבר מעיד על עצמו" – יכול שתהיינה בבחינת תרתי-דסיתרי. "הדבר מעיד על עצמו", שהרי אם טוען התובע כי ידועות לו נסיבות התאונה, יתכבד ויוכיח אותן.
הכלל "הדבר מעיד על עצמו" אינו בבחינת מפלט-לעת-חירום, לאחר שבית המשפט דוחה את הגירסה העובדתית שהוצגה על-ידי התובע…
בהקשר זה, יבחן כאמור כל מקרה על-פי נסיבותיו- האם הצגת הגירסה העובדתית על-ידי התובע שמטה את הקרקע מתחת לכלל, אם לאו.
התנאי השלישי- משמעות התנאי השלישי כפי שפורשה בפסיקה, הינה כי עצם קרות האירוע יהיה בו כדי להעיד, שעה שמתחשבים במה שמכתיבים השכל הבריא והנסיון הכללי של החיים, כי הנתבע לא נהג בזהירות סבירה ואפשרות זו מסתברת יותר מאשר המסקנה ההפוכה ( אסמכתא 28)).
כידוע, בתי המשפט נזהרים להחיל את התנאי השלישי ונוהגים זהירות יתר שמא תרפנה ידי הרופאים "כאשר קיים סיכון ידוע בתחום מסויים לבעלי קבוצת סיכון גם אם הטיפול הוא ללא דופי, לא ניתן ואין זה ראוי להעביר את הנטל רק משום שאירע מה שבאחוז מסוים לא ניתן כלל למנוע" (אסמכתא 30).
נדירות המקרה מהווה לעיתים שיקול התומך בהתקיימות היסוד השלישי של סעיף 41 (אסמכתא 33). בהסתמך בעיקר על נדירות המקרה, העביר כב' השופט סטרשנוב את נטל השכנוע לכתפי הנתבעים, ומשהנטל לא הורם- התקבלה התביעה:
"המדובר במקרה נדיר ביותר, שאירע במהלך דיקור מי השפיר, בדיקה שהינה, על פניה, בדיקה שגרתית למדי ….ניתן לקחת בחשבון נתון זה של נדירות התופעה, בנסיבות מקרה זה, כמצביע יותר על קיומה של התר שלות מצד הנתבעים מאשר על היעדרה…….נטל השכנוע עבר איפוא לכתפי הנתבעים ומשהם לא עמדו בו- דין התביעה להתקבל".
חסיון סטטוטורי חלקי/ מלא בנוגע לועדת בדיקה/ בקרה ואיכות- ס' 21-22
שקף 46
ועדת בדיקה מול ועדת בקרה ואיכות
"ועדת בדיקה" (ס' 21) | "ועדת בקרה ואיכות" (ס' 22) | |
מטרתה | ועדה שהוקמה לשם בדיקת תלונה של מטופל או של נציגו או לשם בדיקת אירוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי | לשם הערכת הפעילות הרפואית ושיפור איכותו של הטיפול הרפואי; |
פרוטוקולים | חסויים חריג: "לשם עשיית צדק" (21 (ד)+ פס"ד לילי חן) | חסוי |
ממצאים ומסקנות | גלויים | חסוי |
שקף 50
סוגי חסיונות
חסיון סטטוטורי חלקי/ מלא בנוגע לועדת בדיקה/ בקרה ואיכות (ס' 21 – 22)
חסיון "תרשומת אישית" (ס' 17א')
חסיון הלכתי- חסיון מסמך שהוכן לצורכי משפט קיים/ צפוי
חסיון סטטוטורי על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עו"ד ללקוח (ס' 48 לפק' הראיות)
חקיקה
חוק זכויות החולה, התשנ"ו- 1996
ס' 41 לפקודת הנזיקין
פק' בריאות העם, 1940
תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה), תשמ"ד-1984
תקנות בריאות העם (שמירת רשומות), התשל"ז- 1976
נהלים
חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 6/96 בנושא "הרשומה הרפואית"
חוזר מנהל רפואה 42/2006 בנושא "שמירת רשומה רפואית של הילוד"
פסיקה
ע.א. 612/78 פאר נ' קופר, לה (1) 721 (1980)
ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק (2001)
ע"א 6948/02 פנטה אדנה נ' מדינת ישראל (2004)
ת.א. 670/05(מח'- חיפה) רונית רמלר נ פרופ' לזר (2011)
חובת הרישום
ע"א 6330/96 אורנה בנגר, קטינה נ' בית החולים הלל יפה (1998)
ע"א 58/82 קנטור נ' מוסייב (1985)
ע"א 99 / 2055 פלוני נ' הרב ניסים זאב (2001)
נזק ראייתי
ע"א 58/82 קנטור נ' מוסייב פ"ד ל"ט 260 (1985)
ע"א 612/78 פאר נ' קופר פ"ד ל"ה 724 (1980)
ע"א 98 / 8151 ביאטריס שטרנברג נ ד"ר צ'צ'יק (2001)
א' פורת וא' שטיין "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי-ודאות בגרימת נזקים" עיוני משפט כא (תשנ"ח) 191
ע"א 6768/01 אורי רגב נ' מדינת ישראל (2004)
עא 754/05 לבנה לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק (2007)
ע"א 6330/96 אורנה בנגר, קטינה נ' בית החולים הלל יפה (1998)
ע"א 7469/03 בית חולים שערי צדק נ' זכריה כהן (2005)
ת"א (מח'- חיפה) 422-05 ואקנין איתי ואח' נ' מ"י-משרד הבריאות ואח' (2010)
ע"א 8240/10 ואקנין איתי ואח' נ' מ"י-משרד הבריאות ואח' (2012)
ת.א. 08/ 43949 סילביה שוב ז"ל נ' בי"ח אסף הרופא (2013)
ת"א 9588-07 (מח'- י-ם) ח.ח.מ (קטינה) ואח' נ' ההסתדרות המדיצינית – הדסה עין כרם (2010)
ת.א. 13- 1 – 12345 אלון מצוי נ' ד"' שקשוקה, פסה"ד של כב' הש' ריבלין במשפט מבויים, השתלמות רשלנות רפואית אילת 2013
העברת הנטל- ס' 41
ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן פ"ד כ"ד (2) 229
ע"א 1071/96 עזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ' מדינת ישראל (2006)
ע"א 2989/95 מרים קורנץ נ' בי"ח מאיר ואח' (פ"ד נא (4), 687 (1997)
ת.א. (מח'- ת"א) 2314/00 פלומבה אוראל קטינה נ' קופ"ח כללית (2005)
ת.א. 1252/82 עמיחי פרופטה נ' ד"ר טרויץ ואח'
בת.א. 89/96 (מחוזי ת"א) עזבון ג'ומאנה נ' קופ"ח פ"מ תשסא (2), 416 (2002)
תרשומת חסויה, ועדות בדיקה, ועדות בקרה ואיכות
רע"א 4708/03 לילי חן נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (2005)
רע"א 7731/04 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' עזבון המנוחה אביטל הלפרין ז"ל (2007)
ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בי"ח לניאדו נה(3) 119 (2001)
רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד פ"ד מ"ט (2) (1995)
ע"א 327/86 זינגר נ' ביינון פ"ד כ"ב (2)
ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל פ"ד כ"ט (1) 169
רע"א 2498/07 מקורות נ' אורה בר (2007)
רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי, תק – על 2006(2), 4466
ה"פ (מחוזי ירושלים) 7862-12-11 ב' נ' ב' (2012)