כאמור הנכות הרפואית נקבעת בביטוח הלאומי על ידי ועדות רפואיות.
הנכויות נקבעות בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956.
רשימת הנכויות מפורטת בתוספת לתקנות האמורות וכוללת רשימה של סוגי ליקויים ולצד כל ליקוי יש פירוט של אחוזי הנכות לפי רמת חומרתם.
התקנות הללו ישנות מאוד ולא תמיד משקפות את השינויים הנובעים מהתקדמות מדע הרפואה, פיתוח שיטות ניתוח חדשניות, ידע רפואי שהצטבר עם השנים ועוד. על כן ישנה אפשרות לקבוע נכות "מותאמת" כאשר הכוונה היא שהנכות נקבעה לפי הסעיף הדומה ביותר שאפשר למצוא בתקנות הביטוח הלאומי.
אם לנפגע נקבעה נכות בעבור יותר מליקוי אחד, הנכות הכוללת שלו אינה מהווה סיכום אריתמטי פשוט של שתי הנכויות שנקבעו לו אלא שקלול הנכויות.
מה פירוש שקלול הנכויות? אם נניח נקבעה נכות בשיעור 40% בעבור סוכרת ו- 10% בעבור השמנת יתר, תתפלאו לשמוע שהנכות המשוקללת אינה 50% אלא רק 46% לפי החישוב הבא:
40% בעבור סוכרת (ז"א מדובר באדם שמלכתחילה הוא 40% חולה, ורק 60% בריא)
6% בעבור השמנת יתר (10% מ- 60%)
סה"כ: 46% במשוקלל (ולא 50%).
ישנם ליקויים שאינם נחשבים תפקודיים ולכן אינם נלקחים בחשבון בחישוב הנכות המשוקללת הסופית, המחוקק הוציא אותם מגדר הליקויים והפגימות המזכים בקצבה (ראה בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי וועדות לעררים והוראות שונות) התשמ"ד- 1984.