המנוחה, סילביה רחל שוב, נפטרה יממה לאחר שאושפזה בביה"ח אסף הרופא בתמונה של התייבשות ולחץ דם נמוך. בין שאר תלונותיה התלוננה גם על כאבי חזה לוחצים (טרם קבלתה).
יורשי המנוחה טענו כי פטירתה נבעה מרשלנות רפואית של צוות המחלקה הפנימית אשר לא ערך בירור מלא של תלונותיה, לא העניק למנוחה השגחה נאותה, הצוות "התקבע" על האבחנה של "התייבשות", מבלי שבירר כמו שצריך את תלונותיה על כאבי חזה. לאור כל אלו, היורשים טענו – באמצעות מומחה מטעמם- כי המנוחה נפטרה מדיסקציה של אבי העורקים, כך סביר להניח.
ייצגתי בתביעה זו את הצוות המטפל וטענתי כי עובדתית, ביה"ח בירר לא רק את התלונה הראשית (ההתייבשות) אלא גם את התלונה המשנית (כאבי החזה) וכל הבדיקות נמצאו תקינות (לרבות א.ק.ג. מספר פעמים, בדיקות אינזימים וצילום חזה). גם מצבה הקליני של המנוחה ולחץ הדם שלה הלכו והשתפרו תחת טיפול בנוזלים ולמעשה פטירתה היתה פתאומית, מסיבה בלתי ידועה. פטירה פתאומית יכולה לקרות גם בבית וגם בין כותלי ביה"ח, עצם העובדה שהיא מתרחשת בין כותלי ביה"ח אינה בהכרח מלמדת על רשלנות.
עוד טענו כי משסירבה המשפחה לבצע נתיחה שלאחר המוות לא ניתן לקבוע את סיבת המוות ולמעשה סיבת המוות לה טענו היורשים- דיסקציה של אבי העורקים- לא הוכחה ואף נשללה.
בית המשפט קיבל את מירב טענותנו וקבע כי לא הוכחה התרשלות הצוות, וכלל לא הוכחה סיבת הפטירה. התביעה כנגד ביה"ח נדחתה.