אביטל ז"ל עברה ניתוח לקיצור קיבה אצל ד"ר דודאי, מספר ימים לאחר הנתוח הדרדר מצבה והיא נפטרה. משרד הבריאות מינה ועדת בדיקה בראשותו של פרופ' שילוני לבדיקת נסיבות מותה של אביטל. הועדה קבעה שאביטל לא עמדה בקריטריונים לצורך בצוע ניתוח לקיצור קיבה, והומלץ לנקוט צעדים משמעתיים כנגד המנתח ד"ר דודאי.
במסגרת תביעה לרשלנות רפואית שהגישו יורשיה של אביטל הם ביקשו מביהמ"ש לזמן לעדות את יו"ר ועדת הבדיקה, פרופ' שילוני, ולהגיש באמצעותו כראיה את דו"ח ועדת הבדיקה.
היועץ המשפטי לממשלה התנגד לזימון יו"ר ועדת הבדיקה בטענה שלא יתכן שיו"ר ועדת הבדיקה, אשר ישב בהתנדבות בועדת הבדיקה למען אינטרס ציבורי של שיפור איכות הרפואה בישראל, יוזמן לעדות בביהמ"ש בעל כורחו, כאילו הוא עד מטעם צד זה או אחר. עמדת היועץ המשפטי נדחתה בביהמ"ש המחוזי.
על כך הגישה עו"ד סבג ערעור לביהמ"ש העליון, במסגרת הערעור עלתה לראשונה השאלה העקרונית האם ניתן לזמן את יו"ר ועדת הבדיקה לעדות בביהמ"ש ולהגיש באמצעותו את דו"ח ועדת הבדיקה?
ביהמ"ש העליון קבע כי הדבר אפשרי, דו"ח ועדת בדיקה עשוי לשמש ראיה בעלת משקל בתביעת רשלנות רפואית, ואין מנוס מחקירת יו"ר הועדה על תוכנו של הדו"ח. מדובר בפסק דין תקדימי שעוסק ישירות באופן הגשת דו"ח ועדת בדיקה ובשיקולים הציבוריים הכרוכים בכך.
