התובע, פלוני, הזניח את עצמו מספר שנים וחי בזוהמה בלתי נסבלת, הוא גידל ג'וקים כחיות מחמד, הסתגר מבחינה חברתית וחלה נסיגה במצבו. בני משפחתו פנו אל פסיכיאטר בקופת חולים והוא המליץ לאשפז את פלוני באשפוז כפוי.
לאחר שהתקיימה בדיקה בכפיה החליט הפסיכיאטר המחוזי על אשפוז כפוי לא דחוף, אלא שבהליך האשפוז נפלו מספר פגמים טכניים:
פלוני התנגד לאשפוז ואף ערער על ההחלטה לאשפזו אך הוא אושפז בכפיה עוד בטרם נדון הערר שהוא הגיש (לפי החוק כשמדובר באשפוז שאינו דחוף יש לדון תחילה בערר, טרם אשפוז). הערר שפלוני הגיש נדון באיחור מסויים ונדחה זאת אומרת ההחלטה היתה להמשיך ולאשפזו.
ואמנם פלוני אושפז בכפיה במשך 50 יום בביה"ח שלוותא.
פלוני הגיש תביעה לביהמ"ש המחוזי ותבע פיצוי בגין הפגמים שנפלו במהלך אשפוזו וטען שפגמים אלו מכתימים את כל תקופת אשפוזו ודרש פיצוי של לא פחות מ- 10,000,000 ₪.
באותו מקרה עו"ד איילת סבג ייצגה את הפסיכיאטר המחוזי ואת הועדה הפסיכיאטרית בהליך וטענה כי גם אם נפלו פגמים בתחילת האשפוז הרי שבחלוף 6 ימים הפגמים נרפאו ולכן פלוני זכאי לכל היותר לפיצוי בגין 6 ימים ולא בגין כל 50 ימי אשפוזו.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענתה של עו"ד סבג וקבע כי אמנם נפלו מספר פגמים בתחילת האשפוז אך הם נרפאו משום שבסופו של דבר הערר שהגיש פלוני- נדחה לגופו ונקבע שאשפוזו אכן דרוש ונחוץ, ולכן ביהמ"ש פיצה את פלוני רק בעבור 6 ימי האשפוז הראשונים לפי 5,000 ₪ לכל יום אשפוז כפוי בלתי חוקי, סך הפיצוי שנפסק: 30,000 ₪.
פלוני הגיש ערעור לבית המשפט העליון וטען כי הפיצוי שנפסק לו נמוך וכי בכל מקרה יש לפצותו על 50 ימי אשפוז ולא על 6 ימי אשפוז.
ביהמ"ש העליון אישר את פסק הדין המחוזי והותיר את התוצאה על כנה בקובעו כי לא כל ליקוי שנפל באופן קבלת החלטה על ידי רשות מנהלית יש בו כדי להביא לבטלותה של ההחלטה (כך לפי כלל הבטלות היחסית במשפט המנהלי).
עוד קבע בית המשפט כי במקרה הנדון הפיצוי נועד לכסות רק את אי החוקיות שדבקה בתחילתו של האשפוז (להבדיל מאשפוז שאינו מוצדק מבחינה רפואית) ולכן הסכום שנפסק הוא סביר ואף גבוה בהשוואה למשל לסכום הפיצוי הנפסק למי שנעצר או נאסר שלא כדין.