מצא אותנו ב-‪Google+‬‏
מהם המומים המזכים בפיצוי לאחר הולדה בעוולה?

מהם המומים המזכים בפיצוי לאחר הולדה בעוולה?

במאמר זה נבחן מהם המומים שהוכרו בפסיקת בתי המשפט כמומים שמזכים בפיצוי בעילת הרשלנות הרפואית - ההולדה בעוולה ומהם המומים שלא הוכרו.
כפי שעוד יפורט, מאז הלכת זייצוב הידועה ועד היום טרם הכריע ביהמ"ש העליון בסוגיה זו והתוצאה היא שכל שופט הישר בעיניו יעשה. הלכה מנחה בענין זה- אין.

כבר הרחבנו במאמר אחר באתרנו על העדרה של הלכה פסוקה מחייבת בעילת ההולדה בעוולה, היקפה וגדרה, כמו כן הרחבנו על הגישה המרחיבה של השופט ברק שמכירה בכל מום לעומת הגישה המצמצמת של בן פורת שמכירה רק במומים הקשים בהם "טוב מותי מחיי".
לעיון במאמר הקודם לחץ כאן.

בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום נוהגים בתביעות רשלנות רפואית בהריון על פי הלכת שרית אזולאי (ע"א 713/91 שרית אזולאי נ' מדינת ישראל לאמור: בתביעות רשלנות רפואית בהריון השופט רואה עצמו מוסמך לבחור באחת משתי הגישות המכירות בעילת ההולדה בעוולה- גישת ברק (המרחיבה) או גישת בן פורת (המצמצמת). התוצאה המתקבלת היא שבתביעות רשלנות רפואית בהריון ניתן לראות מגוון עמדות בפסיקת בתי המשפט בכל הערכאות.

רשלנות רפואית בהריון- מומים קשים

במקרים של מומים קשים כמובן שאין מחלוקת, כך למשל בכל הנכויות המוטוריות והקוגנטיביות הקשות, כמו למשל ספינה ביפידה. מומים אלו מספיק קשים כדי לעמוד גם בגישה המחמירה של בן פורת שמכירה רק במומים בהם ניתן לאמר שטוב מותי מחיי. גם בתסמונות גנטיות קשות, כגון תסמונת דאון, מרבית השופטים סבורים כי מקרים אלו נכנסים בגדר העילה גם עפ"י הגישה המחמירה של בן פורת (ראה ת.א. (י-ם) עמור נ' מדינת ישראל; ת.א. (מחוזי- ת"א) 1226/99 אביעד לוי נ' ד"ר מרדכי יניב; ת.א. (י-ם) 7482/05 פלוני ואח' נ' ד"ר רם כסיף; ת.א. (י-ם) 7183/05 מאיה בן דוד ואח נ' ד"ר ענטבי).

בפועל, ברוב המכריע של המקרים גם כאשר הוחלה גישתו המקלה של השופט ברק דובר במומים קשים כגון תסמונת דאון, פיגור פסיכומוטורי קשה ונכות בשיעור 100%. (ראה למשל: ת.א. 1596/96 מחוזי י-ם אסף יהודה נ' מדינת ישראל, 27.11.01; ת.א. מחוזי י-ם 577/95 הדס שושני נ' פרופ' יגל; ת.א. חיפה 497/93 עבד אביחי נ' מדינת ישראל; ת.א. 2314/00 פלומבה נ' קופ"ח כללית.

רשלנות רפואית בהריון- מומים קלים

הקושי מתעורר בעיקר במקרים הגבוליים ובמומים הקלים כגון מומי גפיים- חסר כף יד, חסר אצבעות, חסר אמה, קלאב פוט ועוד.
במשך השנים ניתנו פסיקות סותרות בתיקים אלו, כך למשל חסר אמה ביד המזכה ב- 60% הוכר ע"י השופט עדיאל כהולדה בעוולה (ת.א. (י-ם) 8208/06 סבגיאן נ' מכבי שירותי בריאות) בעוד שהשופטת דברת בבאר שבע דחתה תביעה בנסיבות זהות בענין וולפרט בנימוק שאין המדובר במום חמור הבא בגדר עילת ההולדה בעוולה (ת.א. 3344/04 ר.וו (קטין) ואח' נ' מכבי שרותי בריאות).

דוגמא נוספת למום שאינו חמור מספיק ועל כן מצוי במחלוקת- חסר באמה: השופטת גילאור דנה במקרה של חסר מלא של כף יד וחלק מעצמות האמה ודחתה את התביעה כי המום אינו חמור דיו (ת.א. (מחוזי חיפה) 745/02 ליאור המר נ' פרופ' עמית, פס"ד מ- 26.12.06) ואולם מספר שנים מאוחר יותר שינתה דעתה אותה שופטת (!) כאשר הובא בפניה מקרה של אדם שכל "נכותו" היא שהוא נמוך קומה אך מכל בחינה אחרת הוא בריא פיזית ושכלית.
השופטת גילאור מציינת בפסק הדין כי בהלכת זייצוב לא היתה הלכה מחייבת ולצורך הענין שבפניה היא מעדיפה את הגישה המקלה של השופט ברק. את השינוי שחל בגישתה היא מסבירה בכך שבמקרה הקודם- חסר כף יד שמאל- היא קבעה מה שקבעה שם כבדרך אגב, וקביעתה לא נדרשה שם לצורך הכרעה משום שהתביעה נדחתה שם מטעם אחר, ואולם כעת, משנדרשים הדברים לצורך הכרעה, היא בוחרת בגישה המקלה של ברק הקלה יותר ליישום ומאפשרת פיצוי לכל מקרה של מום בלי להבחין בין מקרים נדירים למקרים שאינם נדירים (ת.א. 02/259 פלוני נ' מדינת ישראל).

המקרה של פלוני הוא מקרה בולט בו הוחלה גישת השופט ברק ונפסק פיצוי במקרה של נכות קלה יחסית.

ועדת מצא

לאור הפסיקות הסותרות שיצאו תחת ידי בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום הוגשו ערעורים רבים לביהמ"ש העליון והוא החליט לאחד את הדיון בכל הערעורים הללו.
הערעורים הללו מעוררים סוגיה רוחבית שאיננה רק משפטית אלא גם מעוררת שאלות של מוסר והשקפות עולם: עד היכן מגעת הנכונות להכיר בילד שאינו מושלם כניזוק בר פיצוי? האם מקרה של עוורון בעין אחת מזכה בפיצוי? האם מקרה של ליקוי ראיה שניתן לתקנו במשקפיים מזכה בפיצוי? האם ליקוי שמיעה שניתן לתקנו במכשיר שמיעה מזכה בפיצוי? האם חסר 2 אצבעות יוכר? וחסר אצבע אחת יוכר? ואם קומה נמוכה מזכה בפיצוי כפי שראינו- עד כמה הקומה צריכה להיות נמוכה? יש גבול?

יש שאומרים שמדובר במדרון חלקלק שעלול להוביל לכך שהמסר שיועבר לציבור הוא שהחברה מכירה בכך שמי שנולד בלתי מושלם הוא בבחינת "ניזוק" שמגיע לו פיצוי מאחר שלרוע מזלו נולד בלתי מושלם, יש בכך משום שאיפה רק לילודים מושלמים והדבר עשוי לשדר מסר שלילי לאנשים נכים בחברתנו כי מוטב היה אלמלא באו לעולם.

לאור מורכבות הסוגיה, היועמ"ש התערב בערעורים המאוחדים הללו המונחים בפני ביהמ"ש העליון והציע למנות ועדה ציבורית. ביהמ"ש העליון קיבל עמדת היועמ"ש ומינה את ועדת מצא שעוסקת בימים אלו בשמיעת דעות שונות ולאחר שתסיים דיוניה תביא המלצותיה בפני ביהמ"ש העליון והוא יכריע בסוגיית ההולדה בעוולה.

עדכון: בחודש מאי 2012 חל שינוי בהלכת זייצוב, ובזכות היילוד לתבוע, לקריאה בדבר ההלכה החדשה לחץ כאן


לפירוט שירותי המשרד והסבר הנושא של תחום זה, לחצו: רשלנות רפואית

מגוון רב של מאמרים בנושא רשלנות רפואית

© כל הזכויות שמורות לעו"ד איילת סבג | רחוב מנחם בגין 144 מגדל מידטאון תל אביב | טל'. 03-7515160 | פקס. 03-7510160 | דוא"ל: ayelet@sabaglaw.co.il
אפשרות לפגישות בחיפה (שדרת פל ים 7) בנצרת (פאולוס השישי 46) ובבאר שבע (מגדל הרכבת, בן צבי 10) בתיאום מראש **



לפניות או ייעוץ ראשוני ללא תשלום חייגו 03-7515160 , או השאירו פרטיכם: