מצא אותנו ב-‪Google+‬‏
סרטון - איפה נמצא הגבול בעצירת חולה לוקה בנפשו מלהתאבד

סרטון - איפה נמצא הגבול בעצירת חולה לוקה בנפשו מלהתאבד

עו"ד איילת סבג, מומחית לדיני נזיקין ורשלנות רפואית מסבירה האם כל מקרה התאבדות של לוקה בנפשו נחשב לרשלנות של פסיכיאטר, איך ניתן לאזן בין זכותו של המטופל לחירות ואוטונומיה לבין חובתו המקצועית של המטפל, מהן המסגרות האפשריות לטיפול ואיפה עובר הגבול בין טעות סבירה לבין רשלנות רפואית?

בסרטון הבא (אורך הסרטון – 08:28 דקות) נבין מהם הסיכונים של פסיכיאטרים והחשיפה לתביעות רשלנות בגין התאבדות של מטופל והאם כל לוקה בנפשו עלול למצוא את עצמו במחלקה סגורה?


עו"ד שי גוריון – שלום! אנחנו עם עורכת הדין איילת סבג, מומחית לרשלנות רפואית ודיני נזיקין, אחר הצהריים טובים.

עו"ד איילת סבג – צהריים טובים גם לך.

עו"ד שי גוריון – אנחנו נדבר עכשיו נושא שהוא קצת קודר ולא נעים אבל בכל זאת ראוי לתת עליו מעט מהדין, על התאבדות. אנחנו מדברים על התאבדות בהקשר מאוד מאוד ספציפי, התאבדות של אנשים שאובחנו כלוקים בצורה כזו או אחרת בנפשם.
לכאורה כל בנאדם שהוא לוקה בנפשו הוא מועד מראש להתאבד, כלומר זה חלק מהעניין ובגלל זה אנחנו בכלל מטפלים בהם, אנחנו פוחדים שהם יזיקו לעצמם מעבר לזה שהם יזיקו לסביבה, אז השאלה היא איפה בכלל יש מקום להגיד לפסיכיאטר שהוא התרשל בתפקידו בגלל שאחד המטופלים שלו התאבד כאשר מראש כל הטיפול הזה בכלל נועד למנוע את הנושא הזה מראש?

עו"ד איילת סבג – תראה, אין מקום להצהרות לכיוון זה או אחר. כמו בכל דבר כדי שיהיה מעניין זה מאוד תלוי נסיבות, ברור שאחוז מסוים מחולי הנפש מצליח "לממש" את משאלת המוות שלו גם תחת טיפול מעולה זה גם מוכר בספרות הרפואית וזה כשלעצמו לא בבחינת רשלנות. אבל איך אנחנו נדע איפה עובר הגבול בין טעות סבירה במקרה שאי אפשר היה למנוע לבין רשלנות רפואית? הגבול עובר איפה שהרופא יכול היה לצפות ויכול היה למנוע.
אני חושבת כהערה מקדמית.. צריך וחשוב לדעת ולהבחין שלא כל חולה שאומר "אני חושב על מוות" או "אני חושב על התאבדות" מיד צריך לשים אותו מאחורי שעריה של מחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי, לא בהכרח. הרבה פעמים תחת טיפול במסגרת תומכת, במחלקה פתוחה או אפילו טיפול מרפאתי אפשר להביא מהר מאוד את החולה הזה למצב מאוזן ולהוציא אותו מכלל סכנה. עדיין יש תמיד את אותם מקרים שבהם החולה לא תמיד חושף את כל המחשבות שלו גם אם מתשאלים אותו וחופרים, מנסים ומחפשים, לא תמיד הוא יחשוף את כל המחשבות שלו ויותר מזה, לפעמים הוא יבצע את ההתאבדות כאקט לא מתוכנן לחלוטין ולא צפוי גם מבחינתו.
לפעמים מדובר בחולים ששומעים קולות שפוקדים עליהם לבצע התאבדות, שניה קודם לא היו קולות לא כלום ופתאום קולות שפוקדים עליהם לבצע את ההתאבדות והם נעתרים ונענים לקולות האלו ופועלים על פיהם ואף אחד לא חשב על זה קודם.

עו"ד שי גוריון – אז כאן את הולכת לפי הסברה ההגיונית, כלומר נכון לא צריך לתבוע. אבל השאלה איפה כן?

עו"ד איילת סבג – איפה כן... ישנם מקרים שחולה מגיע לבית החולים לחדר מיון אחרי ניסיון אובדני, קודם כל צריך להתייחס לחולה כזה כאיזושהי פצצה מתקתקת, הוא הרי הגיע לאחר ניסיון אובדני והוא כבר הוכיח שהוא כבר ניסה לבצע ניסיון אובדני ולכן צריך לקבל החלטות שקולות לגבי אותו חולה איפה לאשפז אותו. האם במחלקה פתוחה? האם במחלקה סגורה? צריך לעשות את האיזון הנכון בין הזכויות שלו בין הרצון שלנו שלא לפגוע בחירותו יותר מדי.

עו"ד שי גוריון - אבל איזה איזון נכון? יש כאן המון מקום לשיקול דעת בעיקר בפסיכיאטריה, כלומר אין כאן פתרון A לשאלה B בעיקר בפסיכיאטריה יש לך מגוון רחב מאוד של דברים וכל פסיכיאטר בוחר לפי הניסיון או העדפה אישית שלו, אלו גם דברים שבסופו של דבר גם קצת אינטואיטיביים אז איפה הם כן ימצאו אשמים?

עו"ד איילת סבג – הם ימצאו אשמים באותם מקרים שבהם הכתובת הייתה על הקיר. החולה איים להתאבד שוב, אמר להם שגם יש לו תכנית איך להתאבד והם אשפזו אותו במסגרת שהיא לא מספיק תומכת וללא שמירה מתאימה, במקרה כזה של חולה שמאיים לשוב ולהתאבד ויש לו כבר עבר שמוכיח שהוא ניסה להתאבד אז צריך לנקוט באמצעים שהם יותר מהרגיל. לאשפז אותו במחלקה סגורה או לשים אותו במחלקה פתוחה עם שמירה מוגברת יותר מה שנקרא הסתכלות מיוחדת, שמירה מיוחדת זו השגחה שהיא מעבר למה שמקבל חולה רגיל במחלקה פתוחה, מצמידים לחולה אח או אחות שנמצא איתו ויודע בכל עת איפה החולה הזה נמצא וזה למשל אמצעי שיכול למנוע את הסכנה באותם חולים שהם פצצה מתקתקת.

עו"ד שי גוריון – אוקי, מצד שני אבל הנזק... תופעת הלוואי של זה היא שפסיכיאטרים פשוט יאשפזו את כולם, כלומר, בשביל לצמצם את הסיכונים שהם ייתבעו בגין רשלנות רפואית אז פשוט כולם ילכו למחלקות סגורות, מה שאני מחפש זה את הקו הזה... האם יש איזשהם דברים שבית המשפט שם אליהם לב במיוחד בנוגע לדרך ההתנהלות של הפסיכיאטר? אגב זה יכול להיות באמת כפי שאמרנו בשיחות קודמות עם פסיכולוג, כלומר שבית המשפט שם עליהם חשיבות יתרה כשהוא בוחן את ההתנהלות הרשלנית או לא רשלנית שלו.

עו"ד איילת סבג – אז קודם כל אני חושבת שפסיכיאטריה היא מדע מאוד מאוד מורכב, היא מדע מאוד לא מדויק, אין בדיקה שתוכל לתת לנו את האינפורמציה, אין לנו איזה רנטגן שבוחן כליות ולב והכל פרי תשאול נכון של החולה ומעקב אחרי החולה הזה לאורך זמן, העברת אינפורמציה נכונה בין מטפלים, אני חושבת שרופא יצא ידי חובתו אם הוא יתייעץ עם רופא בכיר במקרים המתאימים או במקרים גבוליים ינקוט באמצעים נוספים מעבר לרגיל שמצביעים איזה איזושהי מחשבה, על איזושהי זהירות יתר כמו שאמרתי הסטטוס של השגחה מיוחדת או הסתכלות מיוחדת, הצמדת איש צוות לחולה הזה, לתת תשומת לב מיוחדת לחולה, אפילו לבקש מהמשפחה לשבת לידו ולא לעזוב אותו, יש כל מיני אמצעים שיכולים מבחינת הפסיכיאטר לתת איזה שהוא שקט נפשי, אני לא באה ואומרת לאשפז את כולם, להפך, היום הגישה היא כמה שפחות לאשפז, כמה שפחות לפגוע בחירותו של חולה הנפש.
המסגרת הפתוחה ביותר האפשרית היא הנכונה, אם אפשר לטפל במרפאה, בטיפול מרפאתי כפוי אנחנו נעדיף את זה על פני אשפוז, אם אפשר לאשפז במחלקה פתוחה נעדיף את זה על פני אשפוז במחלקה סגורה וכו', זאת אומרת תמיד במסגרת הכי פתוחה שאפשר כי היום אנחנו בעידן אחר, אנחנו בעידן שיש זכויות לחולה.

עו"ד שי גוריון – הפסיכיאטר צריך לתת ביטוי לכך שהוא ער לאותו סיכון ושהוא ניסה בדרכים המינימליות שהפגיעה שלהן בחופש של אותו חולה הן מינימליות, אין כאן שום דרך לנקוט בצורה כזו או אחרת כל עוד פשוט יש איזה שהיא אינדיקציה לכך שהוא נתן לזה את המחשבה ונתן לזה גם ביטוי מעשי. אם אני מבין נכון..


עו"ד איילת סבג – אני אתן לך דוגמא למקרה שטיפלתי, אישה שהגיעה לבית חולים לאחר ניסיון התאבדות ובבית החולים הכירו אותה מסדרה של אשפוזים קודמים במחלקה פתוחה, הפעם הם רצו לאשפז אותה במחלקה סגורה כי היא אחרי ניסיון התאבדות אבל בכל זאת היא לא הסכימה ובעלה לא הסכים ובסוף הכף נטתה לטובת זה שאשפזו אותה במחלקה פתוחה והנה קרה והיא לקחה מצית מחולה אחרת, הסתגרה בחדרה והציתה את עצמה למוות. אני ייצגתי שם את בית החולים והתביעה כנגד בית החולים נדחתה, הצלחנו לשכנע למעשה את בית המשפט בזה שננקטו כל אמצעי הזהירות, החולה הושמה תחת הסתכלות מיוחדת, נעשתה התייעצות בפורום בכיר, התחשבו ברצון החולה וברצון בעלה, בהכרות הקודמת עם החולה הספציפית ובהכרות הקודמת עם זה שהיא השתפרה מהר באשפוזים קודמים תחת טיפול ולכן כל זה ביחד שכנע את בית המשפט שזאת לא רשלנות זאת טעות סבירה ופה בדיוק ההבדל.

עו"ד שי גוריון – בסדר גמור, תודה.

עו"ד איילת סבג – בשמחה.

© כל הזכויות שמורות לעו"ד איילת סבג | דרך מנחם בגין 144, תל אביב 6492102 | טל'. 03-7515160 | פקס. 03-7510160 | דוא"ל: ayelet@sabaglaw.co.il
אפשרות לפגישות בחיפה (שדרת פל ים 7) בנצרת (פאולוס השישי 46) ובבאר שבע (מגדל הרכבת, בן צבי 10) בתיאום מראש **



לפניות או ייעוץ ראשוני ללא תשלום חייגו 03-7515160 , או השאירו פרטיכם: