מצא אותנו ב-‪Google+‬‏
טופס ביטוח נזיקין
תאונות ראפטינג ותאונות ספורט אתגרי

תאונות ראפטינג ותאונות ספורט אתגרי

לאחרונה ניתן פסק הדין בעניינו של שלמה חרובי ז"ל אשר קיפח את חייו במהלך מסע שיט "רפטינג" בנהר הוואטוט בפפואה גינאה החדשה.

נקדים ונאמר כי הפסיקה קובעת כי אדם שחשף את עצמו או את רכושו לסכנה מרצונו לכאורה אין לו על מה להלין ולתבוע, הוא הרי ידע על הסיכון וידע להעריך אותו. מצב זה נקרא בשפה המשפטית "הסתכנות מרצון" ומקורו בס' 5 לפקודת הנזיקין. בשל אותה הסתכנות מרצון נוטים בתי המשפט לדחות תביעות נזיקין שמוגשות על ידי אנשים שנפגעו תוך כדי שימוש במתקני ספורט אתגריים ומסוכנים כגון פעילויות אקסטרים, צניחות, באנג'י, או מכוניות מירוץ.

לכאורה גם פעילות כגון קייקים/ רפטינג/ אבובים בנהר שוצף וגועש יש בה סכנה ומי שלוקח חלק בפעילות מסוג זה ובוחר להתמודד עם איתני הטבע לוקח בחשבון שלעיתים איתני הטבע אינם צפויים ועלולים לגרום לתאונות. אין זה סוד שהסכנה שבפעילויות אלו היא זו שמלהיבה את השייטים.

אכן המטרה להגן ולשמור על הערך החברתי של פנאי וספורט היא ראויה וחשובה.

עם זאת אנו עדים בשנים האחרונות לסדרה של פסקי דין אשר קיבלו תביעות מסוג זה, בעיקר תביעות שהסתיימו בתוצאה הטראגית של פטירה. קשה להשתחרר מהתחושה כי אל מול הטרגדיה קשה גם לשופטי ישראל להביט בעיניים והם מחפשים ובדרך כלל גם מוצאים את הדרך המשפטית אשר מובילה לקבלת תביעות אלו.

תניית פטור כניסיון התחמקות מתביעה

חלק מאתרי הפעילויות הללו מנסים להגן על עצמם על ידי החתמת המשתתפים על ידי תניית פטור מפני נזקי גוף. בתי המשפט קבעו לא פעם כי תניית פטור מסוג זה אינה תקפה בהיותה נוגדת את תקנת הציבור.

כאמור, שלמה חרובי ז"ל קיפח את חייו במהלך מסע שיט "רפטינג" בגינאה, יחד עם עוד שני מטיילים נוספים במסגרת טיול מאורגן. שלמה חרובי היה רק בן 63 במותו. הקבוצה יצאה לשיט שתוכנן לקטע נהר באורך 150 ק"מ במשך 5-6 ימים. חברת "נהרות" משלחות רפטינג בע"מ ניהלה את המסע. במהלך תביעת הנזיקין שהגיש עזבונו כנגד מארגני המסע התברר כי החברה ניהלה באורח חובבני את המסע הקשה וההרפתקני, היא יצאה למסע בנהר אשר אינו מוכר לה וללא מידע מוקדם ואמין על הקטעים הבעייתיים והמסוכנים בנהר, היא לא בחרה בקפידה את משתתפי המסע, לא ביררה אם כושרם הגופני הולם את האתגרים שמציב מסע זה, להיפך: החברה שידרה מסרים מרגיעים לפיהם "המסע מיועד לאנשים אנרגטים האוהבים פעילות אקטיבית", "לנסוע בכבישי ישראל מסוכן יותר", כמו כן לעיתים החברה שידרה מסרים כפולים באמצעות דפי ההסבר שחילקה ובאמצעות מפגשים מקדימים עם המשתתפים במסע באופן שאינו תואם את אתגרי המסע.

חברת נהרות חשבה כי היא תנער חוצנה מאחריותה לארוע הטראגי בזכות סעיף פטור עליו היא דאגה להחתים מבעוד מועד את המשתתפים. הסעיף אומר שהמשתתף קיבל מידע מראש על הסכנות והקושי במשלחת, הוא יוצא למסע "על אחריותו הבלעדית" והוא מתחייב לא לתבוע את "נהרות". ואולם על יסוד הלכה קודמת (צים נ' מזיאר) נקבע, כאמור, כי תנייה מסוג זה היא תניה מקפחת בחוזה אחיד והיא בטלה בהיותה נוגדת את תקנת הציבור.

בסיכומו של דבר בפסק הדין העדכני זכה עזבונו של שלמה חרובי בתביעת הנזיקין בפיצוי של כ- 800,000 ₪ בצירוף שכ"ט (פס"ד מיום 14.3.12 ת.א. (מחוזי י-ם) 8193/06, ש' כנפי שטייניץ).

דוגמאות לתביעות מן העבר בעקבות תאונת אבובים

מקרה קודם שזכה להד תקשורתי נרחב הוא טביעתה של טלי וייס ז"ל בשנת 93' בנהר החצבאני במהלך שיט אבובים. טלי נסחפה למערבולת סביב עץ בעל שורשים סבוכים ועקב הזרם החזק לא הצליחה להיחלץ על אף שהיתה ספורטאית וידעה לשחות, פניה כוסו במים ללא שהצליחה לנשום. 20 דקות חלפו עד שהגיעה העזרה המיוחלת, אך בינתיים טלי היתה מותשת, היא לא יכלה עוד להתנגד לזרימת המים החזקה וטבעה למוות. מנהלי האתר הועמדו לדין והורשעו בעיקר בשל היעדר סיורים, היעדר מלווה ועיכוב בהגעת העזרה במשך 20 דקות.

יורשיה של טלי הגישו תביעת נזיקין וזכו בפיצוי של 1,000,000 ₪+ הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה (93') ועד פסק הדין (02') ובסה"כ הגיע הפיצוי לסכום דמיוני של 2,600,000 ₪ לערך לנכון למועד פסק הדין (שנת 02')- ללא ספק סכום חריג בפסיקה.

בפסיקת פיצוי חריג זה ביהמ"ש ייחס חשיבות רבה לייסורי התופת שהיו כרוכים במותה של טלי מרגע שאיומי הטביעה החלו לרחף סביבה, היאבקותה נגד המוות שבא אט אט וחנק אותה באיטיות מסמרת שיער למוות. בימ"ש ציין כי בשעה קשה זו כל שניה נראית כשנת דור ולכן פסק פיצוי נדיב (פס"ד מיום 1.10.02 ת.א. (מחוזי י-ם) 1289/98, כב' הש' עוני חבש).

גם יעל עמר ז"ל מצאה את מותה בשיט אבובים בנחל החצבאני. היא היתה בת 26 במותה. היא נפלה מהאבוב, רגליה נלכדו בסלעים בתחתית הנחל, פניה כוסו מים והיא טבעה. בימ"ש מחוזי בחיפה קבע שהיה מקום לתת הדרכה בכתב למטיילים (כך לפי התנאים להפעלת האתר), תחת זאת ניתנה הנחיה בעל פה על ידי מדריכה צעירה שעבדה במקום 3 ימים בלבד ולא הזכירה במהלך ההדרכה את הסיכון להילכדות בין סלעים, בנוסף לא נכח מציל באתר. גם ערעור שהוגש לביהמ"ש העליון לא הועיל ופסק הדין נותר בעינו (ע"א 7644/02 פס"ד של ביהמ"ש העליון מיום 26.9.06).

לסיכום, אתר העוסק בפעילויות ספורט אתגרי צריך להסיר מכשולים, לדאוג להדרכות נאותות, לסנן את המשתתפים בפעילות בתבונה, להציב מדריכים ו/או מצילים לאורך המסלול, לצפות סכנות ולהיערך להן, ובעיקר- לדאוג לביטוח שיתן כיסוי הולם בעת קרות מקרה ביטוח...

מאמר נוסף בנושא תאונות: נזקי גוף או מוות בעקבות טיולי טבע

לעמוד הנושא הכללי באתר, לחצו: דיני נזיקין וביטוח

© כל הזכויות שמורות לעו"ד איילת סבג | דרך מנחם בגין 144, תל אביב 6492102 | טל'. 03-7515160 | פקס. 03-7510160 | דוא"ל: ayelet@sabaglaw.co.il
אפשרות לפגישות בחיפה (שדרת פל ים 7) בנצרת (פאולוס השישי 46) ובבאר שבע (מגדל הרכבת, בן צבי 10) בתיאום מראש **



לפניות או ייעוץ ראשוני ללא תשלום חייגו 03-7515160 , או השאירו פרטיכם: