מצא אותנו ב-‪Google+‬‏
רשלנות רפואית
הקשיים בקבלת חוות דעת רפואית בתביעות רשלנות

הקשיים בקבלת חוות דעת רפואית בתביעות רשלנות

במאמר זה נסקור את הקשיים שעשויים להתעורר סביב קבלת חוות דעת רפואית, בתביעות רשלנות רפואית, ונבחן את האפשרויות העומדות בפני תובע במצב של היתקלות בקושי כאמור.

בתביעה שעניינה נזקי גוף ואו רשלנות רפואית יש להוכיח כל ענין שברפואה באמצעות חוות דעת רפואית, כך קובעות תקנות סדר הדין. רק כך נפתחים שערי בימ"ש בפני התובע. תובע שיגיש תביעה המעוררת סוגיות רפואיות מבלי שהקדים וצירף חוות דעת לביסוס טענותיו תביעתו עשויה להידחות על הסף.

ואולם ישנם תחומי רפואה שבהם מתקשים תובעים לקבל חוות דעת רפואיות, אם משום שמועטים המומחים בעלי שם באותו תחום ספציפי, ואם משום מיעוט המומחים שמוכנים לתת חוות דעת רפואיות בכלל או חוות דעת רפואיות מטעם תובע.

ללא ספק שלמומחה נח וקל יותר להגן על הקולגות שלו מאשר לתקוף אותם. לכן מומחים רבים שאינם מעוניינים לפתוח חזיתות כנגד קולגות או "לרכוש אויבים" מתרחקים ממלאכת כתיבת חוות דעת מטעם תביעה. קושי זה מכונה "קשר השתיקה" בין הרופאים.

יש הזועמים על קשר שתיקה זה אשר פוגע- כך לפי הטענה- בזכותם של המתדיינים ליומם הראוי בבית המשפט וחוסם להם את האפשרות למצות את דינם.

מגבלה נוספת שמצמצמת את אפשרויותיהם של התובעים לקבל חוות דעת רפואית נובעת מהוראות התקשי"ר החלות על עובדי מדינה. סעיף 42.434(א) לתקשי"ר קובע כי:

"לרופא עובד המדינה אסור לתת חוות דעת רפואית שעשויה לשמש ראיה נגד המדינה או אחד ממוסדותיה".

הוראה זו אוסרת על רופא עובד מדינה לתת חוות דעת רפואית בהליך שהמדינה צד לה, כך לדוגמא, לרופא מביה"ח רמב"ם אסור לתת חוות דעת כנגד ביה"ח איכילוב או שיבא. מדוע? משום שהוא עובד מדינה ולא יוכל לפגוע במוסדות רפואיים כלשהם של מעסיקו (המדינה). אמנם יש רופאים רבים בפנסיה או עובדי קופות החולים שיוכלו הם לתת חוות דעת לתובעים אך ללא ספק הוראה זו מצמצמת את האפשרויות.

בג"ץ ביטל חלקית את האיסור על רופא מדינה לתת חוות דעת בהליך בו המדינה היא צד

הוראת התקשי"ר הנזכרת לעיל עמדה למבחן בג"ץ כאשר רופא בשם ד"ר נחום ורבין הגיש עתירה בטענה שהוראת התקשי"ר פוגעת בחופש העיסוק שלו ושל יתר  הרופאים שהם עובדי מדינה ומצמצמת את זכות הגישה של הציבור לערכאות ולכן יש לבטלה.

לעתירה זו הצטרפו ההסתדרות הרפואית לישראל ולשכת עורכי הדין. בין היתר נטען כי בתחומים כמו נוירוכירורגיה, אולטרסאונד, גינקולוגיה, גנטיקה רפואית ופסיכיאטריה אשפוזית, קיימת בעיה אמיתית בהשגת חוות דעת רפואיות.

בפסה"ד מיום 2.10.08 קבע בג"ץ ברוב דעות כי ההוראה בתקשי"ר אינה ממלאה אחר תנאי המידתיות ויש לקבל את העתירה באופן חלקי: מחד- נקבע כי גם אם מדובר בפגיעה מסויימת "עקיפה וחלשה" בחופש העיסוק, עדיין מדובר באינטרס לגיטימי של המדינה שעובדיה יהיו נאמנים לה. מאידך- נקבע כי ישנם תחומים בהם יש למדינה השפעה מכרעת על "שוק" חוות הדעת, מעין מונופולין, ולכן יש להגן על זכות הציבור לגישה לערכאות ולמנוע פגיעה בלתי מידתית בזכות זו. הרי גם אם הרופאים עובדי המדינה הסכימו לקחת על עצמם מגבלות מסויימות כחלק מתנאי עבודתם, הציבור לא נשאל ולא נתן הסכמתו לפגיעה בזכות הגישה שלו לערכאות.

לכן קבע בג"ץ כי בכל הנוגע לאותם תחומים שבהם יוכח כי זכות הגישה לערכאות נפגעת עקב הוראת התקשיר, הוראת התקשי"ר תחשב כבטלה באופן שרופאים עובדי מדינה יוכלו לתת חוות דעת רפואית (האיסור יתייחס רק למתן חוות דעת כנגד המוסד הרפואי הספציפי בו עובד הרופא). בג"ץ הורה למדינה לגבש רשימת תחומי מומחיות כאמור בתוך שנה.

ואמנם, מאז קביעת בג"ץ גובשה רשימת תחומי מומחיות בהם יש חשש לפגיעה בתחומי הגישה לערכאות, ובהם יוכל כל רופא עובד מדינה לתת חוות דעת גם אם הנתבעת היא המדינה וללא צורך בועדת חריגים.

עם זאת למרות צמצום הפגיעה על ידי בג"ץ עדיין ישנה בקורת קשה על קשר השתיקה בין הרופאים.

איך לנהוג כשבכל זאת המומחים הרלבנטים מסרבים לתת חוות דעת רפואית?

בחודש ינואר 2012 הובא בפני השופט שפירא מקרה של אדם שנפטר לאחר השתלת כבד. המשפחה הגישה תביעת רשלנות רפואית ללא שצורפה לה חוות דעת רפואית. התובעים ניסו ללא הצלחה לקבל חוות דעת רפואית בתחום השתלות הכבד אך נסיונותיהם עלו בתוהו. בסופו של דבר הם קיימו התייעצות רפואית עם מומחה שחשש לחשוף את שמו ועל בסיס ההתייעצות עימו נוסח כתב התביעה. התובעים טענו בביהמ"ש כי ישנם מעט מאוד מומחים שעוסקים בתחום זה ויש "קשר שתיקה" בינהם ולכן עתרו לביהמ"ש למנות מומחה מטעמו. במצב רגיל ביהמ"ש לא ממנה מומחה מטעמו אם אם הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם. ואולם במקרה הנדון התרשם השופט שפירא כי בתחום הספציפי של השתלות כבד אמנם קיים "קשר שתיקה" שמנע מהתובעים לצרף חוות דעת רפואית. ביהמ"ש התרשם גם שקיים יסוד אמיתי לתביעה, הוא קבע בסופו של דבר כי התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש (ת.א. 11- 09- 6743 עזבון אייזנבך ז"ל נ' בלינסון, פס"ד מיום 23.1.12).

ביה"ח הגיש ערעור לביהמ"ש העליון וטען בין היתר כי התובעים יכלו לפנות למומחה בחו"ל ואולם ביהמ"ש העליון לא התערב בתוצאת פסק הדין וקבע כי אין לחייב את התובעים לחפש מומחים בחו"ל לאור ההוצאות הכרוכות בכך (רעא 1358/12 ‏ ‏בלינסון נ' עזבון איינבך ז"ל, פס"ד מיום 8.5.12).

עולה כי במצב רגיל חובה לצרף חוות דעת, אך ישנם חריגים שבהם דרושים "טעמים מיוחדים" כדי לקבל פטור מצירוף חוות דעת רפואית.

מידע נוסף רלוונטי

איך רופא יכול להקטין את סיכוייו לעמוד בפני תביעת רשלנות רפואית?
















לפירוט שירותי המשרד והסבר הנושא של תחום זה, לחצו: רשלנות רפואית

מגוון רב של מאמרים בנושא רשלנות רפואית

© כל הזכויות שמורות לעו"ד איילת סבג | רחוב מנחם בגין 144 מגדל מידטאון תל אביב | טל'. 03-7515160 | פקס. 03-7510160 | דוא"ל: ayelet@sabaglaw.co.il
אפשרות לפגישות בחיפה (שדרת פל ים 7) בנצרת (פאולוס השישי 46) ובבאר שבע (מגדל הרכבת, בן צבי 10) בתיאום מראש **



לפניות או ייעוץ ראשוני ללא תשלום חייגו 03-7515160 , או השאירו פרטיכם: