מצא אותנו ב-‪Google+‬‏
 
נזקי גוף או מוות בעקבות טיולי טבע

נזקי גוף או מוות בעקבות טיולי טבע

מאמר זה יעסוק במקרים בהם נזק גוף ואף מוות בעקבות טיול טבע בשמורות ובנחלים יזכו בפיצויי נזיקין במסגרת תביעת נזיקין, במקרים בהם ניתן יהיה להכיר ברשלנות שהובילה לקרות הנזק.

יופי הטבע וחווית הטיול בו סוחפים מטיילים אל שמורות הטבע, ברור כי בכל טיול יש סיכון מסויים, רוב המטיילים יצאו לטייל בשל יופי הטבע והחוויה החברתית אך יש גם הרפתקנים אוהבי סיכונים שיצאו לטייל בין השאר בשל עצם הסיכון בטיול אותו הם יבחרו לעצמם.

הנתבעים בתביעות מסוג זה הם לא פעם החברה להגנת הטבע שידועה כגוף המומחה להדרכת טיולים והובלתם וכן משרד החינוך, תנועות נוער וגופים נוספים שמארגנים טיולים. הפסיקה השוותה בין אחריות מורה לתלמידו לאחריות הורה לילדו. מידת הפיקוח גדלה ככל שהסיכון גדול.

מאמר זה יעסוק בשאלה האם התממשות סיכון במהלך טיול מקימה אחריות נזיקית כלפי הנפגע? כפי שנראה להלן הדבר תלוי במשתנים רבים, בין השאר תלוי הדבר בשאלה האם הטיול אורגן כהלכה, האם יצאו מספיק מלווים וחובשים, האם היתה סטיה מהמסלול המתוכנן ואם כן- מדוע, האם מדריך הטיול עבר הכשרה מספקת והיה בעל נסיון מתאים, והאם תנאי הטיול המתוכנן התאימו לאופי הקבוצה גילה וכושרה.

בהלכת גודר קבע כב' הש' ריבלין כי:

חשוב להבהיר כי לא כל סיכון מקים אחריות, "מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק...", כפי שנקבע בע.א. 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז', למעשה על התובע להוכיח כי נוצר במהלך הטיול "סיכון בלתי סביר" כהגדרתו בפסה"ד הנ"ל.

בתי המשפט מתחשבים בפסיקתם בחשיבות עריכת טיולים למען פיתוח ערכים של אהבת הארץ וערכים של ספורטיביות, כמו כן בתי המשפט מזהירים כי הטלת אחריות נרחבת מדי עשויה לצור הרתעת יתר. ראה בהמשך מאמר זה את ע"פ 364/78 צור ואח' נ' מדינת ישראל וכן ע"א 10083/04 חגי גודר נ המועצה האזורית מודיעים.

החלקה במהלך טיול

נפילה במהלך טיול אפשרית גם ללא התרשלות, נבחן להלן מתי היא נחשבת כנובעת מרשלנות?

הפסיקה מבחינה בין החלקה הנובעת מחומר המצוי באופן "טבעי" כגון אבנים על פני מסלול הליכה בטבע - שאז הסכנה נחשבת סבירה ואינטגרלית למסלול ההליכה, באופן שאדם יזהר מפניה בעצמו גם אם לא הזהירו אותו מפניה, לבין החלקה בשל חומר ש"אינו טבעי" במקום ההחלקה שאז חובה לנקוט אמצעים מיוחדים לשם מניעת סכנת ההחלקה (ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345).

בת.א. 13102/09 שני לוי נ' משרד החינוך דובר בתלמידת אולפנא שהחליקה בעת טיול בנחל צפית, התלמידה ירדה מהמצוק תוך שהיא נעזרת ביתדות מקובעות לקרקע, בשלב מסוים איבדה את האחיזה ביתדות ונפלה מגובה 2 מטר ונחבלה בקרסול. נקבע שירידת מצוק בגובה 5 מטר תוך אחיזה ביתדות הינו בבחינת רשלנות, צריך היה לצפות שאחת הבנות תמעד, ואפשר היה להיעזר בקשירה, או באמצעי זהירות אחר למניעת החלקה או נפילה, כמו כן ביהמ"ש התרשם שמאפייני המסלול לא נבחנו, ולא נבחנה התאמתו לתלמידות האופנא, . משכך נקבע כי דין התביעה להתקבל. לתובעת נותרה נכות אורטופדית (5%) וקוסמטית (5%), ונפסק לה פצוי בסך 170,000 ₪.

בת.א. 32127/01 ירבלום שושנה דובר בטיול קבוצת משפחות ממתפללי בית הכנסת, אחת המטיילות מעדה על אבני כורכר וכדי לא ליפול לתהום התיישבה על רגלה, אופן הנפילה גרם לשבר בקרסול ונכות 5% לצמיתות. התביעה התקבלה משנקבע כי רמת הקושי של הטיול לא הותאמה למשתתפים בו. לתובעת נפסק בגין 5% נכות פצוי בגובה 47,000 ₪+ שכ"ט.

בת.א. (מחוזי נצרת) 87 / 464 לינה הנדל נ' מ"י, תקדין מחוזי 95(3) עמ' 455, דובר במורה שבמהלך טיול בית ספרי בנחל אורן בהר הכרמל מעדה לפתע וסבלה משבר ברגלה הימנית. כב' השופט בן-דוד קבע כי המדריכה התרשלה כאשר סטתה מהדרך הבטוחה והמסומנת אל "דרך לא דרך" כלשון השופט, דרך לא מסומנת תלולה וקשה, ובכך יצרה המדריכה בעבור התובעת (ושאר המטיילים) סיכון בלתי סביר.

מנגד, בת.א. 357/95 דליה אדר נ' משרד החינוך דובר גם שם במורה מלווה ששברה את רגלה במהלך טיול, המקרה אירע בעת שהמורה התגלשה במגלשה טבעית בציר הטיול, נקבע כי לא מדובר בהתרשלות, אף אחד מהמטיילים לא נפגע מהמגלשה, המגלשה היתה בנתיב הטיול ולא יצרה סיכון בלתי סביר. (פס"ד מיום 23.7.98).

נפילה לתהום

בת.א. (מחוזי חיפה) 1142/82 ג'ון כהן נ' החברה להגנת הטבע דובר בנפילה של תלמיד תיכון מניו יורק שהגיע ארצה והשתתף בטיול בנחל זויתן עם נערים בני גילו, מדריך הטיול הוביל את הקבוצה בשביל עוקף ומסוכן למרות שלט ברור שאסר הכניסה לשביל, ג'ון כהן החליק ממצוק גבוה אל הנחל, בזמן נפילתו הוא הצליח להיאחז ל3 שניות לעשביה דלילה אך אז אחיזתו נשמטה והוא נפל מגובה רב אל התהום ונחבל קשות בראשו וסבל עקב הארוע מנכות מלאה.

התביעה התקבלה לאחר שנקבע במסגרת פסק הדין כי אחריותן של הרשות המוסכמת ורשות שמורות הטבע אינה מתמצה באחריות על ערכי הטבע אלא רחבה יותר וחלה גם על בטיחותם של אלו המבקרים בשמורות הטבע. נקבע כי השביל העוקף בו הוליך המדריך את המטיילים היה מסוכן להליכה והיתה זו רשלנות להוביל דרכו את המטיילים ולא לבחור באלטרנטיבה הבטוחה יותר. באותו הנזק והואיל ודובר בתלמיד תושב ארה"ב ביהמ"ש התחשב במקום מושבו ופסק פצוי גבוה יותר, במטבע חוץ, באופן שנועד לבטא את אמות המידה שנהוגות במדינת ניו יורק שבארה"ב שם מתגורר הנפגע.

בע.א. 541/88 החברה להגנת הטבע נ' עזבון המנוחה אורה פורמן, פד"י ו(1) עמ' 133, דובר במקרה בו נהרגה אמא מלווה בטיול, לאחר שניסתה לצאת מפתח מערה על פי תהום. נקבע בדעת רוב כי מארגני הטיול אחראים למקרה מכיוון שלא הדריכו והזהירו מפני קרבה לפתח השני של המערה.

מקרי טביעה עקב שטפון או סערה בעת טיול

בפרשת אלגביש תוך כדי שיט בסירות על הכינרת, נקלעו תלמידים לסערה, ולא ידעו איך לחזור אל החוף, חלק מהתלמידים קיבלו החלטה שגויה לחזור אל החוף, ואחת התלמידות טבעה בעת ששחתה אל החוף, כב' הש' שמגר הדגיש את ההבדל בין הסיכון בעת שהתלמידים מצויים בחצר בית הספר לעומת הסיכון בעת טיול בו התלמידים חשים "משוחררים" מלחצים, בסביבה זרה, נקבע כי "מידת הפיקוח הנדרשת - גדלה, כמובן, עם גבור הסיכון הצפוי וכפי שראינו לאבחן בין חצר משחקים לבין חדר כיתה, כך יש גם לאבחן בין חצר משחקים לבין חוף הים על סכנותיו וסיכוניו הרבים ".

בע"פ 364/78 צור ואח' נ' מדינת ישראל דובר בטביעת 6 מטיילים בעקבות שטפון פתאומי בנחל דרגות במדבר יהודה. הועמדו לדין מובילי הטיול ושם נקבע כי הם לא ידעו ולא יכלו לדעת על שנוי מזג האויר ולכן לא יכלו לחזות את השטפון. באותו מקרה הדגיש ביהמ"ש את חשיבותם של טיולים להכרת הארץ, נופיה היפים, ובמיוחד חלקיה הפראיים הנתפסים כערך לאומי, כבעלי חשיבות, ככאלו היוצרים קשרי שייכות וכבוד לטבע ולסודותיו , ככאלו המאפשרים לנו לגדל דור המתמצה ומעורבה בארצו, ומכאן חשיבותם. יתירה מכך- ניתן לאמר שככל שהטיול קשה יותר מבחינה פיזית ומסוכן יותר הוא מאתגר יותר ונתפס כחוויה חזקה ומרוממת את הרוח. נקבע שם כי כנגד גודל הסיכון הכרוך בטיול יש להציב את חשיבות הפעולה מהבחינה החברתית.

3 שופטי בימ"ש עליון הגיעו למסקנה כי יש לזכות את מדריכי ומארגני הטיול כיוון ש כדי להיות רשלן בעיני החוק יש לשאול לא רק אם אפשר היה לצפות את הסכנה אלא אם סביר היה לצפות כי המארגנים ימנעו ויבטלו את הטיול. במקרה הנדון גם אם היו יכולים לצפות את הסכנה אין הדבר מעיד בהכרח על רשלנות, אלא על טעות בשיקול דעת.

בת.א. (מחוזי י-ם) 1289/98 טלי וייס , דובר בטביעה בנהר החצבאני במהלך שיט אבובים לאחר שהמנוחה נסחפה למערבולת סביב עץ, ובגלל הזרם החזק לא הצליחה להיחלץ משורשי העץ הסבוכים, המים כיסו את פניה והיא לא הצליחה לנשום, המנוחה היתה ספורטאית וידעה לשחות אך ברגע טראגי זה הדבר לא סייע בידה להיחלץ מהמלכודת אליה נקלעה, רק אחרי 20 דקות הגיעה עזרה אך המנוחה כבר לא יכלה להתנגד לזרימת המים החזקה וטבעה למוות.

המקרה הביא להרשעת מנהלי האתר אשר לא הקפידו על סיורים, מלווה והגשת עזרה בזמן (כאמור חלופ 20 דקות עד שהגיעה העזרה). כב' הש' עוני חבש פסק פצוי בגובה 1,000,000 ₪, והורה על הצמדת סכום זה בתוספת ריבית ממועד התאונה שנת 1993 ועד למועד פסק הדין בשנת 2002 כך שהשווי הפצוי עמד בערכים ריאלים על לא פחות מ 2,600,000 ₪. הפצוי הגבוה מבטא התחשבותו של ביהמ"ש ביסורים שחשה טלי מעת שהבינה כי היא תחת איום לטביעה ועד שהמוות חנק אותה באטיות- זמן קשה שנראה בודאי כנצח (פס"ד מיום 1.10.02) .

בע"א 7644/02 יעל עמר דובר בטביעה בעת שיט אבובים בנחל החצבאני, המנוחה נפלה מהאבוב, רגליה נלכדו בסלעים עש שטבעה. תביעת הנזיקין התקבלה ונקבע שלא היה מציל במקום, ולא ניתנה הדרכה בכתב למטיילים (כך לפי התנאים להפעלת האתר) אלא הדרכה בעל פה שלא כללה את ההסבר על אפשרות להילכדות בין סלעים, מי שנתנה את ההדרכה עבדה באתר בסה"כ 3 ימים. פסה"ד אושר בביהמ"ש העליון והערעור שהוגש- נדחה (פס"ד של ביהמ"ש העליון מיום 26.9.06) .

פגיעה מאופנוע ים בנחל

בת.א. 37821-03-12 (שלום הרצליה) א.מ. נ' רשות נחל הירקון ואח' התקבלה תביעה של אדם שנפגע בעת שעסק באימון חתירה בקיאק בנחל הירקון ואופנוע ים פגע בו. אופנוע הים שהושט בנחל בניגוד למותר על פי דין. התברר כי אין זה המקרה היחיד בו נכנסו אופנועי ים לנחל, הדבר חזר על עצמו בסופי שבוע בעונת הקיץ באופן חוזר ונשנה – תופעה מסוכנת שסיכנה חיי אדם והיתה ידועה לעריה אשר מצידה לא פעלה למיגור התופעה.

גם רשות נחל הירקון שידעה אף היא על התופעה המסוכנת – חויבה לפצות את התובע ונקבע שאחריותה אינה רק לפן האקולוגי סביבתי שיקומי אלא גם לניהול הנחל ותחזוקתו השוטפת. גם המשטרה נמצאה אחראית שכן כחלק מסמכויותיה עליה למנוע השטת כלי שיט מנועיים בנהרות והמשטרה הכירה את התופעה ולא פעלה להגברת הפקוח בסופי שבוע. התובע היה ספורטאי מצטיין שעסק מגיל צעיר בשיט קיאקים תחרותי, ובתאונה הוא נפגע בראשו ובפלג הגוף השמאלי, איבד הכרתו והחל לטבוע, עד שנמשה מהמים מחוסר הכרה. לתובע נותרה נכות אורטופדית (23%), ונוירולוגית (20%), ובתחום הפה והלסת (12%), סה"כ 46%, ונפסק לו פצוי בגובה 2,500,000 ₪ (פס"ד מיום 1.5.17).

האם יוטל אשם תורם על המטייל עצמו?

הטלת אחריות על הגורמים השונים האמונים על שמירת בטיחותם של המטיילים אינה גורעת מאחריות המטיילים עצמם, שמהם מצופה למשל כי יקפידו על הליכה בשבילים מסומנים בלבד, יצייתו להוראות פקחים, יצייתו לשילוט, ולא יסכנו את עצמם שלא לצורך. מטייל שיתרום בהתנהגותו להתרחשות התאונה יכול שתביעתו תידחה במקרה הרע או שתביעתו תתקבל אך יוטל עליו "אשם תורם" שיוביל לקיזוז חלק מהפצוי שיכול היה להיפסק לטובתו בשלמותו.

לסיכום

תביעת נזיקין בעקבות נזק גוף במהלך טיול עשויה להצליח ככל שיוכח סיכון לא אינהרנטי שצריך היה להוביל לצפיית הנזק שאירע. הפצוי הנפסק במקרים אלו תלוי בחומרת נזק הגוף שנגרם ומשתנה ממקרה למקרה.

מאמר נוסף בנושא תאונות: תאונות ראפטינג ותאונות ספורט אתגרי

לעמוד הנושא הכללי באתר, לחצו: דיני נזיקין וביטוח

© כל הזכויות שמורות לעו"ד איילת סבג | דרך מנחם בגין 144, תל אביב 6492102 | טל'. 03-7515160 | פקס. 03-7510160 | דוא"ל: ayelet@sabaglaw.co.il
אפשרות לפגישות בחיפה (שדרת פל ים 7) בנצרת (פאולוס השישי 46) ובבאר שבע (מגדל הרכבת, בן צבי 10) בתיאום מראש **



לפניות או ייעוץ ראשוני ללא תשלום חייגו 03-7515160 , או השאירו פרטיכם: