דלקת קרום המוח (מנינגיטיס בשפה הרפואית) הינה זיהום במערכת העצבים המרכזית, היא נחשבת חמורה מאוד מבחינת התחלואה, התמותה והסיבוכים הנלווים לה וכל איחור בטיפול עשוי לעלות בבריאות הילד ולהותיר בו נכות לכל חייו. לרוב, החיידקים מגיעים לקרומי המוח דרך זרם הדם (מצב הקרוי "אלח-דם"). החיידקים עוברים את המחסום דם-מוח ומזהמים את קרומי המוח.
מחלה זו עלולה להיות חמורה במיוחד ביילוד עד גיל 4 שבועות, שכן ביילודים ובפעוטות, המחסום הזה של דם- מח הוא הרבה פחות מפותח, לכן הסיכון של ילדים ופעוטות לפתח דלקת קרום המוח גבוה יותר (30%) מהסיכון של ילדים בוגרים יותר. ומכאן החשיבות באבחון וטיפול מהירים של מנינגיטיס.
משרדנו טיפל במקרה של ילוד צעיר, שסבל מסימני דלקת קרום המח שלא טופלו בזמן. הדלקת הלא מטופלת בקרום המח הסתבכה והובילה להיווצרות הידרוצפלוס (עודף נוזלים בחלל המוח) ולמספר אשפוזים ממושכים, ניתוחים חוזרים וטיפולים מורכבים. כתוצאה מהרשלנות נותר הילוד כשהוא סובל בעיקר מפיגור שכלי ואפילפסיה, נכותו מלאה (100%), והוא מוגבל ביותר בתפקודיו היומיומיים.
בתביעה שהגשנו טענו כי הטיפול ביילוד עמד בסתירה לכל נהלי העבודה הבסיסיים המקובלים במקרה של חשד (ולו קל שבקלים) לדלקת קרום המוח. הנתבעים לא ביצעו במועד ניקור מותני- בדיקה המהווה אבן בסיס בשגרת העבודה של רופאי ילדים במקרה של חום בילוד בן יומו, אלא הסתפקו בטיפול אנטיביוטי בלתי מתאים, דבר שהוביל להתלקחות הדלקת ולהשתלשלות העגומה.
ממצא של מרפס מלא או תפוח בילודים- הוא אחד הממצאים האופייניים לדלקת קרום המוח בילודים (במבוגרים יותר יימצא קשיון עורף).
חשוב לציין שאפילו אם בדיקת הדם לא מצביעה על צמיחת חיידק זה לא סוף פסוק ועדיין לא ניתן לשלול מנינגיטיס .
כאשר עולה חשד למנינגיטיס בילוד, אפילו חשד לקל, חובה לבצע ניקור מותני כשגרה, כלומר הכנסת מחט בין חוליות עמוד השדרה לחלל התת-עכבישי, על מנת לקבל נוזל מוחי-שידרתי ולבדוק אותו. הניקור המותני יכול להוביל לאבחנה ברורה של מנינגיטיס שכן הוא מזהה את החיידק ומאפשר להתאים טיפול אנטיביוטי שיהרוג את החיידק שגרם לזיהום.
גם הופעת אירוע של חום ביילוד צריכה להחשיד למנינגיטיס ומחייבת לערוך בירור זיהומי מלא, כולל ניקור מותני לצורך אבחון דלקת קרום המוח.
כמו כן, בדלקת קרום המוח ביילוד יש לתת טיפול אנטיביוטי למשך 2-3 שבועות, בהתאם לסוג החיידק שגרם לזיהום.
במקרים המוצקים והחזקים התביעות מסתיימות בפשרה שנשארת לרוב חסויה.
במקרים שכן הגיעו עד לסוף ההליך והוכרעו ניתן למצוא שתי תביעות כאלו שנדחו, האחת נדחתה משום שלא הוכח שאכן הטיפול בילד התעכב משך 5 שעות, אלא הטיפול היה רצוף, נערכו בדיקות סטנדרטיות, נערכה בדיקת ניקור מותני שתוצאותיה התקבלו כעבור שעתיים ואז הוחל באנטיביוטיקה רחבת טווח לווריד (עליון – ע.א. 5373/02), והשניה נדחתה בגלל שלא הוכחו סימנים קליניים לדלקת קרום המוח, ולמרות זאת הצוות טיפל כמקובל, ביצע מספר ניקורים מותניים חוזרים ששללו דלקת קרום המח ולכן הצוות הניח שמדובר בזיהום בדם (ספסיס) ולא בדלקת קרום המח. רק כאשר אחד הניקורים הצביע על עדות לדלקת קרום המח, הוחל בטיפול אנטיביוטי מתאים, לכן גם תביעה זו נדחתה (מחוזי – ת.א. 755/95).
לכן ההמלצה שלנו היא לא הלגיש תביעה בכל מחיר אלא רק לאחר בדיקה עם מומחה רציני שאכן הוחמצה אבחנה למשך פרק זמן משמעותי שפגע בסיכויי ההחלמה של הילד, שאכן לא בוצע ניקור מותני למרות שחייב היה לעלות חשד לדלקת קום המח, ולבדוק האם ניתנה האנטיביוטיקה המתאימה מהסוג שחודר את המחסום דם-מוח (שרק טיפול כזה יכול להועיל).
רוצים לדעת האם המקרה שלכם מהווה רשלנות רפואית ברת פיצוי? לבדיקת סיכויי התביעה פנו אלינו עוד היום להתייעץ בעניינכם.
