מצא אותנו ב-‪Google+‬‏
סוגיית הקשר הסיבתי בתביעות רשלנות רפואית בהריון

סוגיית הקשר הסיבתי בתביעות רשלנות רפואית בהריון

תביעות בגין רשלנות רפואית בהריון משלבות סוגיות רפואיות רבות איתן מתמודד השופט היושב לדין, כך למשל יש לשכנע את ביהמ"ש כי הרופא התרשל וכשל משלא הביא בפני היולדת את מלוא המידע ו/או משלא איבחן את המום בעובר ו/או כי היו בידיו הכלים לאבחן את המום אילו היה נוקט בזהירות סבירה. ואולם בתביעות בגין רשלנות רפואית בהריון לא די להוכיח שהרופא התרשל, יש להראות כי אותה התרשלות של הרופא היא היא אשר גרמה בסופו של דבר לנזק.

לעיתים קרובות משתכנע ביהמ"ש כי הרופא הפר את חובת הזהירות כלפי האישה ההרה והתרשל במעקב ההריון ואולם בבוא ביהמ"ש לבחון את שאלת הקשר בין אותה התרשלות לבין הנזק הוא מגיע למסקנה כי הנזק היה נגרם בכל מקרה ולא היה בכוחו של הרופא למנוע את הנזק אפילו אלמלא התרשל הרופא.

נעסוק להלן במסוכות הנוספות שעל האישה ההרה לעבור על מנת להצליח להוכיח את שאלת הקשר הסיבתי, שאלות כגון האם אילו הובאה לידיעת היולדת מלוא המידע היא היתה מבצעת הבדיקה? ואילו ביצעה הבדיקה האם המום היה מאובחן? ואילו אובחן המום האם היולדת היתה מעוניינת להפסיק ההריון? ואילו היתה מעוניינת להפסיק ההריון, האם הועדה להפסקת הריון היתה מאשרת זאת?

אילו היה מובא לידיעת היולדת מלוא המידע על הבדיקות האפשריות בהריון , האם היא הייתה מבצעת הבדיקות?

גם אם הוכח בפני ביהמ"ש שהופרה חובת היידוע ושהרופא לא הביא לידיעת היולדת מידע אודות בדיקה כזו או אחרת שניתן לבצע בשוק הפרטי בתשלום, עדיין יש לבחון האם היולדת היתה בכלל מבצעת את הבדיקה הנוספת אילו המידע היה מובא בפניה? ברור שדיון בשאלה זו יוצר הבדלים בין יולדות ממצב סוציואקונומי שונה התובעות בגין רשלנות רפואית בהריון: ככל שידובר ביולדת בעלת אמצעים שהרבתה בבדיקות פרטיות במהלך הריונה גבוהים סיכוייה להוכיח לביהמ"ש כי היתה מבצעת כל בדיקה שהיתה מובאת לידיעתה, בעוד שככל שידובר ביולדת שהמעיטה במעקב הריון ו/או הינה דלת אמצעים - סיכוייה להצליח בתביעת רשלנות רפואית בהריון יפחתו.

ואכן בת"א 5193-11-07 (מחוזי מרכז) ש' מ' ש' ואח' נ' מלאך ואח') פורשה הלכת סידי בצמצום תוך שנקבע כי חובת היידוע (הלכת סידי) חלה רק במקרה בו הוכח, שהאם היתה מוכנה לבצע בדיקות בתשלום וביצעה כאלה בהריונות קודמים, ביהמ"ש דחה הפרשנות המרחיבה של הלכת סידי כאילו יש ליידע כל יולדת אודות כל הבדיקות אותן ניתן לבצע.

אילו בוצעה הבדיקה, האם היא הייתה מובילה לזיהוי הפגם?

גם כאשר ביהמ"ש מגיע למסקנה כי היולדת הספציפית שבפניו היתה מבצעת את הבדיקות בתשלום אילו הוצעו לה, עדיין אין בכך ערובה לקבלת התביעה משום שעל מנת להוכיח רשלנות רפואית בהריון יש גם לבחון האם הבדיקה הספציפית (זו שהמידע אודותיה נחסך מהיולדת), אילו בוצעה, היתה בכלל מובילה לזיהוי הפגם ממנו סובל העובר?? יתכן שמצב שבו הצוות היה צריך לחשוד בתסמונת מסויימת ולערוך סקירת מערכות מכוונת על מנת לבחון האם ישנן עדויות לסימנים קליניים המאפיינים את אותה התסמונת שעלה חשד לגביה? בסופו של דבר נולד עובר הסובל מתסמונת אחרת שלגביה כלל לא עלה חשד במהלך ההריון. במקרה כזה אין קשר בין הרשלנות לבין הנזק. מקובל שהרופא אינו אחראי לנזק אשר הוא לא צפה והוא לא יכול היה לצפות.

אילו זוהה הפגם האם היולדת היתה מבקשת להפסיק ההריון?

אין זה סוד שיולדות ממגזרים מסויימים אינן מפסיקות הריונות אפילו אם ידוע להן על מום בעובר, אם כן, השאלה היא האם היולדת הספציפית – בהתחשב בדתה ואמונתה- היתה מפסיקה בכלל את ההריון אילו היה מתברר המום בעובר?? במספר פסקי דין כבר הובעה הדעה, לפיה אין כל נפקות לשאלה כיצד היתה היולדת פועלת, ומדובר בשאלה תאורטית שאינה צריכה הכרעה.

כבוד השופט אהרון ברק, קבע בע"א 518/82 ד"ר זייצוב נ' כץ, פ"ד מ(2) 85, 116, כדלקמן: "...אין צורך להוכיח- דרישה שכזו היא כמעט בלתי אנושית- כי ההורה היה בוחר למנוע את הלידה לו היה יודע על המום שבילדו... מה שצריך להוכיח הוא אך ורק רשלנות של הרופא שגרמה לכך שהקטין נולד לחיי מום וסבל...". עמדה דומה הובעה גם בפסקי הדין הבאים: ת.א. (ת"א) 1226/99 אביעד לוי (קטין) נ' ד"ר מרדכי יניב ואח'; ות.א. (חי') 1134-06, שהאב עודאי נ' ד"ר עדי דוידזון; סוגיה זו ממשיכה לעורר ענין וזוכה לפסיקות סותרות גם בפסיקה העדכנית: בשנת 08' ניתן פסה"ד שעסק ביולדת חרדית שהעובר שלה סבל ממום הקרוי "ספינה ביפידה". המום ניתן לזיהוי באמצעות ספירת חוליות עמוד השדרה ואולם באותו מקרה המום לא זוהה במסגרת סקירת מערכות רגילה.

התעוררה השאלה מה היה קורה אילו המום זוהה? האם היולדת שהיא כאמור חרדית היתה בכלל מבצעת הפסקת הריון? כב' השופט דרורי (מחוזי ירושלים) קבע כי אין הצדקה לבדוק את דתה של כל יולדת, שתובעת בעילת הולדה בעוולה, ולא מוצדק לבדוק את מידת עוצמת הציות שלה לדת שבה היא מאמינה בסוגית ההפלה, גישה שכזו תהפוך כל תיק לדיון תיאולוגי, דבר שאינו סביר ואינו משקף את המדיניות המשפטית הראויה.

עוד נקבע כי אין להסיק כי התובעים, השייכים למסגרת החרדית, יהיו כנגד ביצוע כל הפלה, יש לבדוק בכל מקרה את נסיבותיו ואת השימוש של כל אדם באוטונומית הרצון שלו עפ"י מצב ההריון שלו.

השופט דרורי התרשם כי התובעת אינה בת טיפוסית של המגזר החרדי, ועל כן לא היתה הולכת עפ"י תכתיב חרדי, ניתן אם כך להניח, שהיתה מבצעת הפלה, על כן התביעה התקבלה (פס"ד מיום 12.5.08 בענין 01/ 3198 פלוני נ' עיריית ירושלים וקופ"ח כללית).

לעומת זאת בשנת 2010 נקבע כי בניגוד לעמדה שהביע הש' דרורי בפס"ד פלוני הנ"ל, בהחלט יש מקום לבדוק האם האישה הספציפית היתה מבצעת הפסקת הריון, וכאן שוכנע בית המשפט (כב הש' דודקביץ) שהיולדת לא היתה מבצעת הפסקת הריון אף לו אובחן המום, על כן התביעה נדחתה (ת"א 5193-11-07 (מחוזי מרכז) ש' מ' ש' ואח' נ' מלאך ואח').
אם כן הפסיקה חלוקה בשאלת הרלבנטיות של שאלה זו והאם יש בכלל להידרש לה במסגרת תביעת רשלנות רפואית בהריון.

אילו היתה היולדת מבקשת להפסיק ההריון האם הועדה להפסקת הריון היתה מאשרת הפסקתו?

הועדה להפסקת הריון פועלת על פי כללים והנחיות מוכתבים מראש לפיהם אינה מאשרת הפסקת הריון בכל מקרה אלא במקרים בהם סבירות גבוהה למום ממשי. במקרים של מומים קלים ביותר ו/או במקרים של הריון מתקדם מאוד הועדה לא בהכרח תאשר הפסקת ההריון, על כן מסוכה נוספת שיש לעבור היא להראות כי מדובר במום מספיק חמור בכדי שהועדה היתה מאשרת הפסקת הריון בגינו.

לסיכום הוכחת הקשר הסיבתי בתביעות רשלנות רפואית בהריון מורכבת מהוכחת מספר חוליות התלויות זו בזו. די בכך שחוליה אחת תתנתק בכדי שהתביעה תידחה גם אם כל יתר החוליות הוכחו.


לפירוט שירותי המשרד והסבר הנושא של תחום זה, לחצו: רשלנות רפואית

מגוון רב של מאמרים בנושא רשלנות רפואית

© כל הזכויות שמורות לעו"ד איילת סבג | דרך מנחם בגין 144, תל אביב 6492102 | טל'. 03-7515160 | פקס. 03-7510160 | דוא"ל: ayelet@sabaglaw.co.il
אפשרות לפגישות בחיפה (שדרת פל ים 7) בנצרת (פאולוס השישי 46) ובבאר שבע (מגדל הרכבת, בן צבי 10) בתיאום מראש **



לפניות או ייעוץ ראשוני ללא תשלום חייגו 03-7515160 , או השאירו פרטיכם: