מצא אותנו ב-‪Google+‬‏
חובת הרופא ליידע את האישה ההרה על בדיקות בהריון

חובת הרופא ליידע את האישה ההרה על בדיקות בהריון

בדיקות לאבחון ואיתור מוקדם של מומים במהלך ההריון הולכות ומתרבות במהלך השנים, חלקן מכוסה באמצעות סל הבריאות וחלקן אינו מכוסה אך ניתן לביצוע באורח פרטי.

במאמר זה נבחן מה היקפה של חובת הרופא ליידע האישה ההרה על בדיקות כאלו ואחרות (להלן: "חובת היידוע" או "חובת הגילוי"), האם על הרופא ליידע את האישה ההרה רק על הבדיקות המומלצות במצבה? או שמא עליו להביא בפניה מידע נרחב יותר על כל הבדיקות המאפשרות לגלות מומים בעובר ולהשאיר לה את זכות הבחירה אם לבצען? , הפרת חובת היידוע מהווה בסיס לקבלת תביעות רבות העוסקות ברשלנות רפואית בהריון.

סקירת איברים כגורם מונע רשלנות רפואית

הבדיקה העיקרית לאיתור מומים שנדומה בפסיקה הינה סקירת המערכות המורחבת, סקירת המערכות המבוצעת במסגרת סל הבריאות הינה בסיסית בלבד וכוללת סקירה אנטומית של איברים חיוניים בלבד בהם מבנה המוח, עמוד שדרה, נוכחות 4 מדורי לב, קיבה, כליות, כיס שתן ומוצא חבל הטבור (להלן: "הסקירה הבסיסית"). הסקירה הבסיסית נערכת בהתאם להנחיות שמתפרסמות מעת לעת בחוזרי משרד הבריאות אשר מאומצים על ידי קופות החולים.
מדובר בבדיקה בסיסית ביותר אשר במשך שנים לא כללה סקירת איברים חיוניים ביותר (כמו ידיים) ועד היום הינה מצומצמת באופן יחסי, זו הבדיקה השגרתית אליה נשלחת כל יולדת בארץ, כאשר הנחת המוצא היא כי מערכת הבריאות הציבורית מסוגלת לספק שרות רפואי ברמה סבירה ולא יכולה להרשות לעצמה עריכת סקירות מערכות נרחבות לכלל אוכלוסיית הנשים ההרות, להוציא יולדות בסיכון או יולדות עם חשד למומים בעובר שרק אצלן הבירור יועמק. לעומת זאת במסגרת מכונים פרטיים מתקיימות סקירות מערכות נרחבות יותר ויסודיות יותר שסוקרות איברים נוספים מעבר לאלו הנסקרים בסקירה הבסיסית המבוצעת במסגרת סל הבריאות. אישה הרה שתרצה לוודא תקינות איברי גופו של העובר ושלמות השלד שלו תצטרך לשלם באופן פרטי מכיסה כדי לערוך את הסקירה המורחבת יותר.

סקירות המערכות השגרתיות שבסל שונות מהותית בהיקפן מהסקירות שנערכות באופן פרטי.

דוגמאות לפסיקות רשלנות בגין אי יידוע

בפסיקה התעוררו מספיק מקרים בהם יולדות שעברו סקירה בסיסית כאמור הופתעו לגלות עם הלידה כי לעובריהן חסרים איברים חיוניים בסיסיים ביותר כגון- גפיים, הרופאים שעקבו אחר ההריון מיהרו להתגונן בטענה שהסקירה הבסיסית המבוצעת על ידם במהלך ההריון אינה כוללת ולא אמורה לכלול את בדיקת גפיים והפנו בהקשר זה אל חוזרי משרד הבריאות.

בשנת 97' קבע ביהמ"ש העליון לראשונה כי מחובתו של רופא העוקב אחר הריון ליידע יולדת בדבר קיום האפשרות לבצע סקירה מורחבת באופן פרטי, באותו מקרה דובר ביולדת שעברה סקירה בסיסית במכון מור שנמצאה תקינה ולבסוף ילדה ילד ללא אמת יד, התביעה אמנם נדחתה ואולם הסיבה העיקרית לדחיית התביעה היתה שהתביעה הוגשה כנגד מכון מור שבו בוצעה הבדיקה ולא כנגד הרופא ששלח אותה לבדיקת האולטראסאונד, מפסה"ד עולה כי הרופא שהפנה את היולדת למכון מור לביצוע הבדיקה הוא זה שהיה צריך ליידע את היולדת בדבר העובדה כי יש בדיקה מורחבת מעבר לשגרתית.

כב' השופטת דורנר קבעה כי על-אף השיעור הנמוך של קיום מומים מסוג זה בעובריהן של נשים בריאות, מטופלת סבירה נזקקת למידע על אודות הבדיקות השונות שניתן לבצע כדי שתוכל להחליט אם להסתפק בבדיקה המצומצמת המוצעת לה. (ע"א 434/94 שי ברמן נ' מכון מור).

בשנת 98' קיבל ביהמ"ש תביעת יולדת על בסיס הפרת חובת הגילוי בקובעו כי לקופ"ח יש אחריות ישירה והיא הייתה צריכה להנהיג הסדרים לפיהם רופאיה יידרשו להסביר למטופלות על אפשרות בדיקה ממוקדת באופן פרטי (ת.א. (ב"ש) 92/93 ניב ירקוני נ' ד"ר דורון רוזן).

בשנת 04' ניתן פסה"ד החשוב הקרוי בשם "הלכת סידי", הלכה זו קובעת כי חובה ליידע את היולדת אודות מגבלות סקירת המערכות הבסיסית המבוצעת באמצעות קופת החולים ואודות האפשרות לסקירה מורחבת יותר שאותה ניתן לבצע באורח פרטי, נקבע כי אל לו לרופא להסתיר מידע העשוי – ולוּ בהשקעת ממון רב – ליתן סיכוי עדיף לריפוי (ע"א 4960/04 סידי נ' קופ"ח כללית להלן: "הלכת סידי"). הלכת סידי עסקה בהריון משנת 86'.

לאחר הלכת סידי באה סדרת פסקי הדין שהוסיפו והתייחסו להיקף המידע שיש למסור ליולדת במהלך הריונה, עם הזמן הפסיקה הרחיבה את היקפה של חובת היידוע ועילה זו הפכה הבסיס לקבלת תביעות רבות בתחום רשלנות רפואית בהריון, זאת כאשר ביהמ"ש משתכנע כי אי יידוע האישה ההרה על בדיקות כאלו ואחרות במהלך הריונה עולה כדי רשלנות.

בשנת 05' קיבל ביהמ"ש- על בסיס הפרת חובת היידוע- תביעה של יולדת אשר ילדה עובר הסובל ממיקרופתלמיה, תוך שנקבע כי גם בהריון בסיכון נמוך יש מקום ליידע היולדת על האפשרות לבצע סקירה מורחבת: "קופ"ח הפרה את חובתה הבסיסית לספק לאם את המידע הדרוש לה לשם גיבוש החלטה מושכלת בנוגע לביצוע בדיקה מורחבת על חשבונה, בנוסף על הבדיקה הבסיסית אותה ביצעה", "הדבר מעיד על קיומו של כשל בשרשרת המידע שנמסרה לאם" (תא (ת"א) 2314/00 פלומבה אוראל קטינה נ' קופ"ח כללית).

התגובה של קופות החולים לפסיקות אלו היתה הנהגת "טופס הצהרת נבדקת" עליו חותמת כל יולדת שעוברת סקירה בסיסית במסגרת הקופה, הטופס כולל הסבר בזו הלשון: "הובהר לי כי קיימות בדיקות אולטראסאונד ממוקדות, המשוכללות מאלו אותן אני עומדת לעבור, בדיקות אלו אינן מהוות חלק מסל השרותים עפ"י חוק בריאות ממלכתי התשנ"ד- 1994 ובאפשרותי לקבלן תמורת תשלום באופן פרטי".

בפס"ד פלומבה הנ"ל, התברר כי טופס ההסכמה עליו הוחתמה היולדת לא כלל את הפסקה האמורה ולא מילא אחר חובת היידוע, על כן התביעה התקבלה.
בשנת 08' הורחבה חובת היידוע גם לבדיקות אשר אין להן אינדיקציה רפואית, כך ביהמ"ש המחוזי בירושלים (כב' הש' דרורי) קיבל תביעת הולדה בעוולה בה דובר בעובר הסובל מתסמונת X שביר הגורמת לפיגור שכלי, לא היתה מחלוקת כי לא היתה פרקטיקה להפנות כל יולדת לבדיקת X שביר כשגרה, על אף זאת נקבע כי הרופא שעקב אחר ההריון צריך היה לדעת לכל הפחות כי הבדיקות הגנטיות, אליהן שלח הוא את האם, אינן "מכסות את כל הבסיסים", וכי אם ברצונה של האם לברר נשאות לתסמונות אלה, כי אז, עליה לפנות לייעוץ גנטי. מידע זה, לכל הפחות, היה עליו להעביר לאם, במיוחד לאחר שנוכח לדעת כי האם מבצעת כל משימה אשר אליה הוא שולח אותה ועוברת כל בדיקה אשר היפנה אותה. נקבע כי יש להביא לידיעת האם את כל הבדיקות גם כאשר אין אינדיקציה רפואית לבצען.

ההחלטות הרפואיות הנוגעות לניהול ההריון צריכות להתקבל ע"י ההורים, שכן הם אלו אשר ישאו בנטל תוצאות ההחלטה, והחלטתם צריכה להיות מבוססת על מלוא המידע, אשר אותו ניתן להשיג באמצעים סבירים (ת.א. 5416/03 פלונית נ' שירותי בריאות כללית).

בשנת 09' התקבלה תביעה של יולדת שהריונה היה הריון בסיכון נמוך, בנה נולד עם חסר צלע, התפתחות לקויה של הזרוע ואחת מעצמות האמה, מומים אלו לא זוהו בסקירה הרגילה וביהמ"ש קבע כי היה מקום ליידע את היולדת על האפשרות לבצע סקירה מורחבת גם אם הריונה היה הריון בסיכון נמוך, כמו כן נקבע כי יש לתעד בכתובים את מתן ההסבר.

במקרה הנדון בהיעדר תיעוד להסבר שניתן לפי הנטען, קבע ביהמ"ש כי הופרה חובת היידוע וקיבל התביעה (ת.א. 8208/06 נועם סבגיאן נ' מכבי שרותי בריאות). לאחרונה (ינואר 2011) נדרש ביהמ"ש העליון שוב לשאלת היקפה של חובת היידוע, דובר בנזק קשה לעובר כתוצאה מהידבקות בזיהום מסוג CMV בהריון, היולדת טענה כי במהלך הריונה לא הציעו לה בדיקות לשלילת CMV והתעוררה השאלה האם בכלל היו צריכים ליידע אותה על האפשרות לבדיקה זו בשים לב לכך שהריונה היה תקין ולא היתה אינדיקציה רפואית להפנותה לבדיקה זו, בביהמ"ש העליון נחלקו הדעות: דעת הרוב (רובינשטיין, פרוקצ'ה) היתה כי בהיעדר סימנים קליניים לזיהום בנגיף האמור לא היה הרופא מחוייב ליידע את היולדת על דבר קיומה של בדיקת CMV מה גם שמדובר בבדיקה בעייתית שאינה נותנת תשובה וודאית וערכה נמוך, לכן אין המדובר בבדיקה ש"מתבקש" ליידע כל יולדת אודותיה, לעומת זאת דעת המיעוט (ארבל) סברה כי היה צריך לפחות ליידע היולדת בדבר אפשרות הבדיקה ולהותיר בידה ההחלטה אם לבצעה, עוד נקבע כי מידע אודות CMV מצוי בגדר ציפיה סבירה של אישה הרה (ע.א. 7756/07 גרסטל נמרוד נ' ד"ר דן).

בפס"ד עדכני נוסף של ביהמ"ש העליון בענין חובת היידוע (מרץ 2011) נקבע כי המבחן הוא האם המידע שנמסר ליולדת מאפשר לה קבלת החלטה מושכלת, לכן במקרה שבו מדובר ביולדת שכבר עברה מספר פעמים סקירה בסיסית וכל פעם מחדש הוחתמה על טופס הצהרת נבדקת בה הובהרו לה מגבלות הסקירה הבסיסית לא הוכח שהמשיבות התרשלו באי עמידה בחובת הגילוי, בכך שלא יידעו את הורי המערער על האפשרות לבצע בדיקת אולטרסאונד מקיפה יותר במסגרת הרפואה הפרטית (ע"א 10306/08 שמאלי עמיחי נ' מכון מור).

ניתן לסכם ולומר כי הפרקטיקה ליידע נשים (אפילו אם אינן בקבוצות סיכון) על אפשרותן לפנות לבדיקות נוספות היא פרקטיקה ראויה ומקובלת, ובפרט כשמדובר בבדיקות שערכן האבחנתי גבוה ומקובל כמו סקירה מורחבת. פרקטיקה זו מהווה נר לרגלי בתי המשפט בתביעות רשלנות רפואית בהריון, לכלל זה יש כמובן חריגים כמפורט לעיל, אך בסה"כ חובת היידוע הינה בבחינת פרקטיקה מקובלת וכלי חשוב בתביעות רשלנות רפואית בהריון.

בשנת 2014 מרחיב ביהמ"ש העליון עוד את חובת היידוע

בפסק דין פלונית (ע"א 2124/12) ביהמ"ש קבע כי היה על רופא הנשים ליידע את האישה על בדיקת X שביר בשנת 94 ומשלא עשה כן הפר את חובת הגילוי. יצויין כי כיום בדיקת X שביר היא בדיקת סקר שהיא נחלת הכלל, ואולם במועד הרלבנטי לפסה"ד (1994) הפניית נשים לבדיקת X שביר היתה אז נדירה ולא התפתחה עדיין פרקטיקה להפנות לבדיקה זו, ובכל זאת הרופא חוייב בפיצוי של 8.3 מליון ₪.

הערעור על פסה"ד נדחה ובמסגרתו ביהמ"ש העליון הסביר למעשה מדובר גם בבדיקה שאין נוהג להפנות אליה עדיין חובה ליידע עליה. בימ"ש קבע כי מקומה של הפרקטיקה הרפואית נרחב יותר כשבוחנים אם הרופא התרשל כשלא הפנה לבדיקה, אך מקומה של הפרקטיקה מצומצם יותר כשבוחנים האם היה מקום ליידע את האישה. בימ"ש העליון קבע שהיות שבדיקת ה- X השביר היתה ידועה וזמינה, היא לא היתה בדיקה חריגה והיא בהחלט היתה על סדר היום ברפואת נשים בהריון – לכן חובה היה ליידע. נקבע כי:

לכן העובדה שהבדיקה לא הומלצה אז כבדיקת סקר עדיין, אין בה כדי לפטור את הרופא מליידע ולגלות לאישה על עצם קיומה של בדיקה זו, אלא בשעה שביהמ"ש צריך לקבוע אם חלה על הרופא החובה ליידע על בדיקה, על ביהמ"ש לבחון שיקולים נוספים בינהם: שכיחות הסיכון, שכיחות הנשאות, חומרת הסיכון, זמינות הבדיקה, עלותה, תקפותה, מהימנותה, תועלתה, סיכוניה, היענות ההורים לבדיקות פרטיות בתשלום ועוד שיקולים (פסה"ד בערעור ניתן בשנת 2014).

חשוב לציין שפסק דין זה מתייחס למעשה להריון בסיכון נמוך, ומכיר בזכותה של האישה ההרה בסיכון נמוך לדעת על האפשרויות שבפניה ורואה בכך צפייה סבירה של כל הורה "לקבל את מלוא האינפורמציה מהרופא".

תגובת האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה: ממליץ מעתה להפנות כל אישה לייעוץ גנטי

אין זה סוד שפסיקה זו הותירה את רופאי הנשים המומים וחסרי אונים. האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה ראה בפסיקה זו "מתסכלת" ו"מקשה" שהופכת את מעקב ההריון אחר האישה ההרה ל"משימה מורכבת". האיגוד לא הסתיר את חוסר שביעות רצונו מהמגמה של הרחבת "חובת היידוע" על ידי בתי המשפט ולא נשאר אדיש להתפתחויות הפסיקה וראה לנכון להנחות את רופאי הנשים כיצד להקטין את חשיפתם לתביעות נזיקין: ביום 19.3.15 הפיץ האיגוד "גילוי דעת" שנכתב "בלית ברירה ומתוך תחושת תסכול וחוסר אונים"

בנייר העמדה מוסבר כי מפסיקת בתי המשפט עולה שלא תמיד "סטנדרט ההתנהגות הרצוי" בעיניו של בית המשפט מתאים לפרקטיקה, ולכן צריך לבצע ההתאמות כדי להקטין החשיפה לתביעות נזיקין.

בגילוי הדעת נקבע כי היות שאין אפשרות לצייד כל אישה ב"רשימת מכולת" של עשרות בדיקות אפשריות, והיות שגם אין אפשרות להתעדכן בזמן אמת לגבי מגוון הבדיקות הגנטיות ההולך ומתרחב באופן דינמי, והיות שבתי המשפט רואים את זכות האישה למידע באורח שונה מציבור רופאי הנשים, אז בלית ברירה, ההנחיה הגורפת מעתה תהיה שכל רופא נשים יידע כל אישה שבאפשרותה לפנות לייעוץ גנטי פרטי, גם אם אין סיבה רפואית להפנייתה לייעוץ שכזה.

במסגרת הייעוץ הגנטי תוכל האישה לקבל מידע עדכני על הבדיקות הגנטיות הקיימות, פולשניות ושאינן פולשניות. עוד הומלץ במסגרת גילוי הדעת הנ"ל, למסור לכל אישה דף מידע לגבי בדיקות מוצעות לנשים הרות.

בדרך זו רופא הנשים מעביר את המידע אל האישה, האישה בוחרת אם לפנות או לא לפנות ליועץ הגנטי או לבדיקות המוצעות, ובכך המערכת מכוסה.

מה סיכויי הצלחת תביעה בגין הפרת חובת יידוע?

במקרה בו הופרה חובת היידוע אך נותק הקשר הסיבתי, קרי הפרת החובה לא גרמה להולדותו של העובר במומו, אם משום שהמום לא ניתן היה לזיהוי גם אילו בוצעה הבדיקה הנוספת ו/אם משום שהיולדת הספציפית לא היתה מבצעת הבדיקה שהמידע אודותיה נחסך ממנה או שלא היתה מפסיקה ההריון אילו היתה ניצבת בפני דילמה זו, בכך נותק הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק.
במקרה כזה, הנזק היחיד שבגינו יפסק פיצוי ליולדת הוא "פגיעה באוטונומיה", פגיעה זו נובעת מאי מסירת מלוא הפרטים ומלוא התמונה בפני היולדת, מדובר בפיצוי מוגבל שמגיע בדרך כלל ל- 100,000 ₪ או 150,000 ₪ בלבד, לעומת זאת במקרה שהופרה חובת היידוע ובנוסף הוכח הקשר הסיבתי, קרי הוכח כי אילו נמסר ליולדת המידע אודות הבדיקה הנוספת היתה היולדת מבצעת את הבדיקה, המום היה מתגלה וההריון היה מופסק, שאז הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק והפיצוי יהיה גבוה בהרבה ויכלול פיצוי בגין כל נזקיו של העובר בעל המום, נזקים שעשויים להיות מוערכים במליוני שקלים.

עדכון: בחודש מאי 2012 חל שינוי בהלכת זייצוב, ובזכות היילוד לתבוע, לקריאה בדבר ההלכה החדשה לחץ כאן


לפירוט שירותי המשרד והסבר הנושא של תחום זה, לחצו: רשלנות רפואית

מגוון רב של מאמרים בנושא רשלנות רפואית

© כל הזכויות שמורות לעו"ד איילת סבג | רחוב מנחם בגין 144 מגדל מידטאון תל אביב | טל'. 03-7515160 | פקס. 03-7510160 | דוא"ל: ayelet@sabaglaw.co.il
אפשרות לפגישות בחיפה (שדרת פל ים 7) בנצרת (פאולוס השישי 46) ובבאר שבע (מגדל הרכבת, בן צבי 10) בתיאום מראש **



לפניות או ייעוץ ראשוני ללא תשלום חייגו 03-7515160 , או השאירו פרטיכם: