מצא אותנו ב-‪Google+‬‏
אי אבחון תסמונת דאון במהלך הריון

אי אבחון תסמונת דאון במהלך הריון

תביעות רשלנות רפואית רבות מוגשות בשל אי אבחון תסמונת דאון במהלך מעקב ההריון. במאמר זה נבחן את השאלות שמעוררות תביעות אלו הן מבחינה עובדתית והן מבחינה מדיקולגאלית ואת סיכויי התביעה, כמו גם את פסיקת בתי המשפט ביחס ללוקים בתסמונת דאון ואת נוהלי משרד הבריאות הרלבנטיים לסוגיות אלו.

יילודים הנגועים בתסמונת ע"ש דאון מאופיינים במראה פנים אופייני. הראש קטן יחסית, חלקו האחורי שטוח, גשר האף שטוח אף הוא, מפתח העיניים רחב, הלשון גדולה ביחס לפה ולעיתים בולטת החוצה, עור רפה בצוואר, הטונוס רפה, האצבעות קצרות, האצבע החמישית מכופפת. לעיתים נלווים לתסמונת מומים שונים בעיקר מומי הלב, אטרזיה במערכת העיכול, לוקמיה ופיגור שכלי.

איך מאבחנים תסמונת דאון?

הדרך לאבחן בוודאות תסמונת דאון לפני הלידה היא ע"י בדיקת סיסי שיליה (בשבוע 13-11 להריון) או דיקור מי שפיר (מבוצעת בדר"כ בשבועות 20-16).
יתר הבדיקות הינן בדיקות סקר, שמטרתן להעלות חשד לקיומה של התסמונת, קרי לסנן נשים המצויות בסיכון כרומוזומלי, על מנת שניתן יהיה לבצע את הבדיקה האבחנתית המתאימה.

בדיקות סקר

בדיקת הסקר העיקרית הינה בדיקת הסקר המשולש הכוללת את בדיקת חלבון עוברי (מבוצעת בשבועות 20-16). מדובר בבדיקת דם פשוטה שאינה פולשנית ואינה מסוכנת לאם או לעובר, הבדיקה מודדת את החלבון העוברי בדמה של האם.
מדובר בחלבון שנוצר במהלך ההריון על ידי העובר וכמויות קטנות ממנו עוברות למי השפיר ודרך השליה לדמה של האם, שם הן ניתנות למדידה.
קביעת רמת חלבון העוברי בדם היולדת הוא הבסיס לבדיקת הסקר של איתור פגמים בעובר.
היכולת להעריך את הסיכון לתסמונת ע"ש דאון תלוי גם בגיל היולדת, כך למשל הסיכון של אשה בגיל 43 ללדת ילד עם תסמונת דאון הוא 1:53.

רמות גבוהות של חלבון עוברי יצביעו על פגיעות אפשריות במערכת העצבים המרכזית ורמות נמוכות יצביעו על הפרעות כרומוזומליות אפשריות בינהן הסינדרום ע"ש דאון.
בדיקה זו מאתרת 65% מן העוברים הלוקים בתסמונת דאון.

השיטות והאמצעים לגילוי מומים, בכלל זה תסמונת דאון, השתכללו והלכו עם הזמן ולבדיקת הדם של החלבון העוברי התווספו עוד שתי בדיקות ביוכימיות שהעלו את שיעור הגילוי של תסמונת דאון.
השילוב של 3 הבדיקות הביוכימיות בדם האישה בהריון נודע בשם "התבחין המשולש".
שיעורי הגילוי של תסמונת דאון, ע"י שילוב המבחן המשולש עם גיל האישה, מגיעים לכדי 67%, שילוב סקירת אולטראסאונד מעלה את שיעורי האיתור של התסמונת.

אם בדיקת החלבון העוברי נותנת תוצאה פתולוגית מומלץ לעבור בדיקת מי שפיר לקבלת תשובה ודאית.
בנובמבר 1987 פרסם משרד הבריאות תדריך להפנית נשים הרות לבדיקת דם לחלבון עוברי (נוהל 65/87). בתדריך זה נקבעה בדיקת החלבון העוברי כבדיקת חובה ומומלצת לכל הנשים בהריון.
נקבע כי על אחות תחנת טיפת חלב להביא לידיעת האשה ההרה את דבר קיומה של הבדיקה כבר במועד ביקורה הראשון בתחנה, ולחזור על ההמלצה לביצוע הבדיקה, תוך מתן הסבר מפורט על מטרת הבדיקה, התוצאות האפשריות ומשמעותן.
יש לתעד ברשומה סירובה של אשה לבצע הבדיקה, ובמידת האפשר - את סיבת הסירוב, עוד נקבע בתדריך כי יש לצייד הנשים בדפי הסבר על הבדיקה, ולהדגיש המועד המומלץ לביצועה (בין השבועות 18-16 להריון).

גם קודם לפרסום התדריך הנ"ל בדיקת החלבון העוברי הייתה קיימת ואולם המומחים חלוקים בינהם אם בשנים שקדמו לשנת 87' היא הייתה בבחינת "פרקטיקה מקובלת".

ברור כי על רקע התדריך הנ"ל, במידה והיולדת לא קיבלה הסבר על הבדיקה ולא ביצעה אותה ולבסוף ילדה עובר הסובל מתסמונת דאון יש לה עילה לתביעת רשלנות רפואית כנגד הגורם שעקב אחר ההריון.
בדיקות סינון נוספות הן בדיקת על קול לשקיפות עורפית וסקירת מערכות אשר יכולות לאתר סימנים להימצאות תסמונת דאון.

דיקור מי שפיר

דיקור מי שפיר הינה הבדיקה הפולשנית הנפוצה ביותר לאיתור מחלות כרומוזומליות.
מי השפיר מכילים תאי עובר מהם מקבלים תרבית. חשיבות דיקור מי השפיר הינה אבחון ודאי של ליקויים כרומוזומליים שונים, לרבות תסמונת דאון.
הדיקור כרוך בסיכון של 1 ל-200 להפלת העובר.

בהתאם לתקנות בריאות העם (בדיקת מי שפיר), תש"ם-1980, ניקור שק השפיר של האישה יעשה בין השבועות 20-16 בלבד, אולם ניתן לבצע הבדיקה גם לאחר השבוע ה- 20 באישור המנכ"ל אם קיימת הוראה רפואית ברורה לביצועה.

ניתן לבצע בדיקות לאבחון תסמונת דאון גם בשלב מאוחר של ההריון, כך, במידה ולא בוצעה בדיקת מי שפיר, למשל במקרים בהם פנתה היולדת באיחור למעקב הריון, ניתן לבצע בכל שלב בדיקת קורדוצינטזיס (על בסיס דגימת דם מחבל השורר).
מדובר בניקור חבל השורר המתבצע בהכוונת אולטראסאונד, ללא צורך בהרדמה, הבדיקה אורכת דקות ספורות והיא נותנת תשובה לגבי המבנה הכרומוזומלי של העובר תוך 24 - 48 שעות באופן המעניק יתרון משמעותי בהחלטה על גורל ההריון.
הבדיקה מבוצעת עוד משנת 85' בבי"ח העמק ומאמר בענין זה פורסם ביום 1.1.90 וקבע כי "לאחר רכישת נסיון, איננו יכולים לראות מרכז העוסק ברפואת העובר ובאיבחון טרום לידתי, שאינו מבצע את הבדיקה הנ"ל".

בדיקת מי שפיר במימון המדינה תבוצע בכל אישה שגילה 37 בתחילת ההריון, כאשר בשנת 93' הורד גיל הזכאות ל- 35.
כאשר קיים סיכון ידוע למחלה גנטית עוברית, למשל ביולדת מבוגרת, הבדיקה המומלצת הינה דיקור מי שפיר (שיתן תשובה ודאית) ולא חלבון עוברי. בדיקה נוספת מומלצת היא סקירת מערכות מכוונת לשלילת ממצאים מחשידים לתסמונת דאון.

כבר במרץ 84 פרסם משרד הבריאות את הנוהל המחייב להביא לידיעת כל אישה הרה, גם אם אינה נכללת בקריטריונים שנקבעו, את האפשרות לבצע דיקור מי שפיר בתשלום. הנוהל קובע החובה לתעד זאת בגליון. מתברר שרוב היולדות שילדו בשנת 84 וגם בשנים שלאחר מכן לא יודעו כלל על האפשרות לביצוע בדיקת מי שפיר, בניגוד גמור לנוהל הנ"ל. נראה כי נוהל זה לא הופנם ולא יושם בפועל ונותר כאות מתה.

דוגמאות לפסקי דין שדנו בסוגיות הנוגעות לאי אבחון תסמונת דאון

במסגרת תביעות הלוקים בתסמונת דאון עולה לעיתים קרובות הטענה כי ראוי היה לפחות ליידע היולדת על קיומן של אפשרויות הבדיקה שהיו קיימות באותה תקופה על מנת שהיא תשקול אם לבצען, גם אם בדיקות אלו עדיין לא היו בגדר פרקטיקה מקובלת.

כך לאחרונה (פברואר 2011) פסק ביהמ"ש העליון פיצוי בגובה 250,000 ₪ ליולדת שילדה בשנת 2004 ילוד הלוקה בתסמונת דאון.
נקבע כי הרופא התרשל מאחר ולא שלח אותה ליעוץ גנטי ולא נתן לה מידע שלם ובכך שלל ממנה את האפשרות לבצע בדיקות נוספות ולשקול אם להמשיך בהריון לאור תוצאות הבדיקות (עילה הקרויה "פגיעה באוטונומיה").
הרופא למעשה החליט בשביל היולדת כי אין בממצאי בדיקותיה כדי להצדיק יעוץ גנטי או דיקור מי שפיר ולכן לא הציע לה זאת. חשוב להדגיש כי מדובר בפיצוי נמוך יחסית, שאינו בא לפצות הילוד על הנזק שנגרם לו, הסיבה לכך שלא נפסק פיצוי מלא על נזקי הילוד היא משום שבנסיבות אותו מקרה הוכח בביהמ"ש כי אילו היה מובא בפני ההורים המידע המלא, סיכוי נמוך שהיו מבצעים דיקור מי שפיר לאור טיב בחירותיה של אותה יולדת בעבר (היולדת סירבה בעבר לבצע דילול עוברים), לכן לא הוכח קשר סיבתי בין המידע החסר שנמסר להם לבין התוצאה הסופית, על כן נפסק להם פיצוי נמוך יחסית בעבור פגיעה באוטונומיה ולא פיצוי מלא עבור נזקי הילוד (ע.א. 9936/07 מאיה בן דוד נ' ד"ר ענתבי).

בתביעות החזקות הן במקרים שבהם מדובר ביולדת שמשתפת פעולה עם המעקב ומבצעת הנחיות רופאיה, ופונה לבצע הבדיקות המומלצות לה, גם אם מדובר בבדיקות בתשלום שאינן בסל, בתביעות אלו סיכוי גבוה לשכנע את ביהמ"ש כי המידע החסר שהובא בפני האם וחוסר הפנייתה לבדיקות הרלבנטיות ובפרט לדיקור מי השפיר הוא שגרם להולדתו של הילוד במומו.
במקרים אלו ישנו סיכוי לקבל פיצוי גבוה המסתכם בכמה מליוני ₪.

ואולם תביעות חזקות אלו מסתיימות בדרך כלל בפשרות שסכומיהם אינם מפורסמים בציבור, חברות הביטוח דורשות לעיתים התחייבות של המשפחה לשמור על סודיות ולא לפרסם הפיצוי שנפסק. זו הסיבה לכך שבפסיקת בתי המשפט ניתן למצוא בעיקר את התביעות החלשות יותר שבסופו של דבר נדחו על ידי בתי המשפט. פסקי דין אלו מתפרסמים ואין עליהם סודיות ואין לטעות ולחשוב שדחיית התביעות הללו משקפת את סיכויי התביעה האמיתיים של הלוקים בתסמונת דאון.

בתביעות נפגעי תסמונת דאון לא פעם ישנה מחלוקת בשאלה אם היולדת בכלל הופנתה לדיקור מי שפיר או לא. צוות תחנות טיפת חלב שמפנה היולדת לדיקור חייב לציין זאת בתיק הרפואי ובמידה והיולדת סירבה יש לציין סיבת הסירוב. ואולם בתביעות רבות אין רישום כזה אם משום שמדובר במעקבי הריון מלפני שנים ארוכות בהן נורמות הרישום היו אחרות ואם משום שהתביעות מוגשות כעבור שנים רבות לאחר שהתיק הרפואי בוער כדין. במקרים אלו, ביהמ"ש בוחן לפי הראיות שבפניו האם עובדתית הוכח שהוצע ליולדת דיקור מי שפיר או שלא הוצע לה כלל. אם הוצע והיא סירבה כמובן שאין מקום לתביעה.

תביעות בנושא שנדחו

לצערנו תביעות רבות מוגשות לבתי המשפט על ידי יולדות - אימהות לילדים הלוקים בתסמונת דאון - שסירבו לדיקור מי שפיר, דבר שלא הפריע להן לתבוע את הגורמים שעקבו אחר הריונן בטענה כי בכלל לא הוצע להן דיקור (?!). במקרים אלו ביהמ"ש בודק מה נרשם בתיק הרפואי, מה נרשם ביתר המסמכים הרפואיים לאורך השנים.
במקרה אחד מצא ביהמ"ש רישום מאוחר בו צויין כי היולדת מלאת רגשות אשמה על שסירבה להצעת הצוות לבצע דיקור מי שפיר. במקרה אחר ביהמ"ש נעזר בבדיקת פוליגרף לרופא וליולדת על מנת לבדוק מי מהם דובר אמת. נבחן להלן מקרים אלו.

במרץ 2010 נדחתה תביעתה של יולדת בת 40 שילדה בשנת 81' ילוד הסובל מתסמונת דאון. התביעה הוגשה אחרי 24 שנים (על סף התיישנות) לאחר שתיק התחנה בוער כדין. תביעתה נדחתה לאחר שביהמ"ש קבע על בסיס הראיות שעמדו בפניו כי היולדת הופנתה לבדיקת מי שפיר אך סירבה לבצעה (ת.א. 508/06 מנסור נ' משרד הבריאות).

גם ביולי 2010 נדחתה, מסיבה דומה, תביעה של יולדת שילדה בשנת 95' והופנתה לדיקור מי שפיר אך לא ביצעה. היולדת ניסתה לטעון כי הצוות התחנה לא חזר ודן איתה באפשרות לבצע דיקור מי שפיר ואולם בימ"ש קבע שהצוות לא צריך היה "לנדנד" ליולדת לבצע הבדיקה (ת.א. 07/ 907 ב.ע.מ. נ' מדינת ישראל ואח').

באוגוסט 2010 נדחתה תביעה של יולדת בת 34+ שילדה בשנת 2001 ילוד הלוקה בתסמונת דאון. התביעה נדחתה נוכח חוסר שיתוף הפעולה של היולדת עם המעקב. נקבע כי היולדת קיבלה את כל ההסברים המתאימים, אך בחרה להימנע מביצוע בדיקות אליהן הופנתה (ת.א. 06/ 740 (מחוזי חיפה) טידונה נהוראי נ' קופ"ח לאומית). על פסה"ד הוגש ערעור לביהמ"ש העליון שעודנו תלוי ועומד (ע.א. 7852/10).

בספטמבר 2010 נדחתה תביעה של יולדת בת 45 שילדה בשנת 2001. גם במקרה זה נקבע עובדתית כי הוצע ליולדת דיקור מי שפיר והיא סירבה , היולדת הכחישה אך יצאה דוברת שקר בבדיקת פוליגרף. עוד נקבע כי גם אילו ידעה על התסמונת לא הייתה מסכימה להפלה (ת"א 5193-11-07 (מחוזי מרכז) ש' מ' ש' ואח' נ' מלאך ואח').

אך כאמור אין להתרשם מסדרת תביעות אלו שנדחו בזו אחר זו ויש לשים לב לסיבת הדחייה - המשותף לכל פסקי הדין הללו הן טענות של היולדת כאילו לא הציעו לה דיקור מי שפיר וכאילו לא סירבה להצעה.
על כן קודם להגשת תביעה יש לבחון היטב גם את העובדות וגם את הטענות הרפואיות והמשפטיות ולהיוועץ עם עו"ד העוסק בתחום הרשלנות הרפואית ובפרט בתביעות הולדה בעוולה.

חזור לנושא הראשי

מגוון רב של מאמרים בנושא רשלנות רפואית

© כל הזכויות שמורות לעו"ד איילת סבג | דרך מנחם בגין 144, תל אביב 6492102 | טל'. 03-7515160 | פקס. 03-7510160 | דוא"ל: ayelet@sabaglaw.co.il
אפשרות לפגישות בחיפה (שדרת פל ים 7) בנצרת (פאולוס השישי 46) ובבאר שבע (מגדל הרכבת, בן צבי 10) בתיאום מראש **



לפניות או ייעוץ ראשוני ללא תשלום חייגו 03-7515160 , או השאירו פרטיכם: