מצא אותנו ב-‪Google+‬‏
אביזרי משפט
דוגמאות לפסקי דין מתחום הרשלנות רפואית

דוגמאות לפסקי דין מתחום הרשלנות רפואית

עו"ד שעוסק בתחום הרשלנות הרפואית עוקב אחרת התפתחויות הפסיקה בתחום. מדובר בתחום דינמי שדורש התעדכנות וידע נרחבים. תביעות רשלנות רפואית הולכות ומתרבות בשנים האחרונות וקובעות סטנדרטים ראויים לטיפול.

השופט היושב לדין אינו בעל ידע רפואי ואולם הכרעתו מבוססת על קביעותיהם של מומחים רפואיים המובאים בפניו על ידי בעלי הדין. השופט יבחר איזו מחוות הדעת שבפניו מועדפת עליו, יתרשם מהמומחים השונים ועל בסיס זה יקבע את הסטנדרטים המצופים במקרה הנוכחי ויפסוק בהתאם. פסקי דין רשלנות רפואית כוללים בחובם ניתוח מעמיק את שאלת ההתרשלות הנטענת, שאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק ושאלת הנזק.

אם אחת החוליות הללו לא הוכחה דין התביעה להידחות. רק תובע שהוכיח את כל מרכיבי העילה יצליח בהוכחת תביעתו. ניהול תביעות רשלנות רפואית הינו מורכב ודורש מיומנות ונסיון רבים. לעו"ד סבג נסיון בהופעה במאות תביעות רשלנות רפואית.

פסיקה בתחום רשלנות רפואית בהריון - סכומי פיצוי גבוהים וחריגים

ביום 30.12.11 נפסק פיצוי חריג ביותר לקטין ולהוריו בתביעת הולדה בעוולה.

דובר בלידת תאומים. התובע היה אחד משני התאומים. כשהוא נולד התברר שהוא סובל ממומים מולדים הכוללים כיס שתן פתוח- בעיה הגורמת לזיהומים חוזרים, מיקרופניס ואספרמיה. התובע סבל מבעיות תפקוד של מערכת הכליות והשתן ועבר נתוחים חוזרים בארץ ובחו"ל במטרה להחזיר את כיס השתן לתפקוד תקין, ללא דליפות וללא צורך בשימוש בחיתולים למבוגרים/ בצנתרים.

מבחינה חברתית, התובע תפקד באורח סביר, הוא למד בבי"ס רגיל, שיחק כדורגל, רכב על אופניים, נפגש עם חברים וחברות.

מבחינה קוגנטיבית הוא היה תקין לגמרי. התובע סיים לימודים, עשה בגרות מלאה והתנדב בצבא.

בין הצדדים הוסכם כי הנתבעים יפצו את התובע ב- 50% מנזקיו, כפי שאלו יקבעו על ידי ביהמ"ש, מבלי שביהמ"ש ידרש להכריע בשאלת האחריות לגופה, קרי בשאלה האם ניתן היה לזהות המומים הנ"ל במהלך ההריון. על כן, פסק הדין עסק בשאלת הנזק בלבד.

נקבע כי לתובע נכויות בתחום האורולוגי (56% בשל צורך בצנתורים ו- 15% בשל איבר מין קצר, 20% בגין אספרמיה- העדר זרע היכול להפרות), נפרולוגי (24%), אורטופדי (10% בגין עקמת), נפשי (20%) וצלקות (10%) בשיעור משוקלל שהוערך ע"י בית המשפט ב-85%.

נקבע שנכותו התפקודית היא 60%. נקבע כי הוא צפוי לעבוד כעורך דין ולקיים אורח חיים כמעט רגיל למעט עניינים הקשורים במין ושתן.
נזקי התובע הוערכה ב- 5,000,000 ₪. סכום זה כולל בחובו בין היתר פיצוי חריג במישור הכאב והסבל- 1,500,000 ₪ ופיצוי נוסף בשל אובדן הנאות החיים בסך 750,000 ₪. עולה כי סה"כ הנזק הלא ממוני הועמד על 2,250,000 ₪- סכום חריג ביותר בנוף הפסיקה הישראלית.

נזקי ההורים הוערכו ב- 2,670,000 ש"ח זאת בעבור הפסדי הכנסה, עוגמת נפש, וטיפולים נפשיים. נקבע כי תביעת ההורים אינה מתיישנת בהגיע הקטין לגיל 7 מאחר שאין הגיון לפצל דיונים בין צדדים לאותו סכסוך לשני הליכים נפרדים. זה לא יהיה מעשי. כב' השופט דרורי אימץ בענין זה פסיקה קודמת של כב' השופט שפירא אשר קבע כי אם מעמד ההורים כמעמד מיטיבים אז תביעתם עומדת כל עוד לא התיישנה תביעתו של הניזוק.

הנתבעים חויבו במחצית מהסכומים הנ"ל, בהתאם להסדר הדיוני שגובש בינהם.
(ת"א 5222-03 (מחוזי י-ם) פלוני (קטין) ואח' נ' בית חולים קפלן ואח', פס"ד של כב' הש' דרורי מיום 30.12.11).

פסיקה בנושא רשלנות במיילדות וגניקולוגיה - שיהוי בלידת תאומים

ביום 4.1.12 אישר ביהמ"ש העליון פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בירושלים אשר קבע כי נזקים שנגרמו לתאומות נבעו מרשלנות רפואית בטיפול באישה ההרה.

היולדת הגיעה - בהוראת הגינקולוג שטיפל בה לאורך ההריון - לביה"ח סהר האדום בירושלים כשהיא סובלת מכאבים וירידת מים, שם נאמר לה כי אינם מטפלים בלידות תאומים וסירבו לקבלה חרף מכתב ההפניה מרופאה המטפל.
בשלב זה היולדת איבדה זמן יקר כ- 35 דקות על מנת לפנות לבי"ח אחר- בי"ח מוקאסד, שם התברר כי היא כבר בתהליך לידה. בשלב זה בוצע ניתוח קיסרי דחוף, תאומה אחת חולצה כשהיא במצוקה עוברית קשה וכיום היא סובלת מפיגור שכלי ושיתוק מוחין קשה. התאומה השניה חולצה ללא רוח חיים.

ביהמ"ש המחוזי האמין למשפחה ועל יסוד עדות המשפחה קבע עובדתית שסירבו לקבלם בביה"ח סהר האדום. עוד קבע ביהמ"ש כי ניתן היה למנוע את הנזק אלמלא רשלנות הנתבעים והעיכוב בחילוץ התאומות.

הערעור שהוגש נדחה. ביהמ"ש העליון אישר את פסק הדין המחוזי והותירו על כנו. (ע.א. 9194/09 וע.א. 9450/09 בית חולים הסהר האדום ואח' נ' משרקי ואח', פס"ד של כב' הש' ריבלין בהסכמת יתר שופטי ההרכב מיום 4.1.12).

רשלנות בתחום הרפואה הפנימית- נפילה ופטירה עקב השפעת טיפול תרופתי

ביום 8.1.12 התקבלה תביעת עזבונה של חולה שנפלה ונפטרה בעת אשפוז במחלקה פנימית.

המנוחה קולסקי פנינה ז"ל הגיעה לאשפוז בבית החולים איכילוב שם התלוננה על כאבים בחזה שמאל, הוחלט לטפל בה בתרופה שנקראת נורמיטן (חסם בטא) למרות הדופק הנמוך של החולה. בהמשך, כשהתלוננה על חולשה הופסק השימוש בתרופה אך עדיין התרופה היתה פעילה בדם.

במהלך האשפוז היה ארוע אחד של אובדן הכרה. לאחריו הצוות לא אסר על החולה לרדת מן המיטה ובכך טעה, כך נקבע. כפועל יוצא מהעדר איסור על ירידתה מהמיטה, החולה קמה פנתה לתחנת האחיות ושם התעלפה.

כתוצאה מהנפילה היא נחבלה בראשה, נגרמה לה פגיעה קשה בחוט השדרה ומאז היתה משותקת עד לפטירתה בחלוף שנתיים וחצי בהם סבלה והתייסרה.
ביהמ"ש מצא קשר בין מצבה של החולה, הדופק הנמוך שלה, השפעת התרופות ושילובן, ירידתה מהמיטה ונפילתה.

ביהמ"ש קיבל התביעה ופסק לעזבון פיצוי בגובה 400,000 ₪ זאת בעיקר בעבור נזק לא ממוני (250,000 ₪) וכן הוצאות האשפוז והעזרה בשנתיים וחצי עד לפטירתה. (ת"א 9837-07 (שלום- י-ם) עזבון המנוחה קולסקי פנינה ז"ל ואח' נ' המרכז הרפואי תל אביב ואח', פס"ד של כב' הש' דראל מיום 8.1.12).

רשלנות בגניקולוגיה- לידת עובר מת

בינואר 2012 נפסק פיצוי בסך 230,000 ₪ בגין מות עובר עקב היפרדות שיליה אשר לא אובחנה ולא טופלה במועד.
היה זה הריונה ה- 13 של היולדת אשר הגיעה לביה"ח אסף הרופא כשהיא בשבוע 40 בתלונות על כאבים. הבדיקה בחדר המיון היתה תקינה (אובחנה פעילות רחמית, ניטור עוברי היה תקין, כמות מי השפיר היתה תקינה) והיולדת שוחררה לביתה עם המלצות לשוב למיון במקרה של דימום, ירידת מים, צירים או הפחתה בתנועות עובר.

למחרת שבה למיון - אובחנה היפרדות שיליה, והתינוקת חולצה בניתוח קיסרי דחוף כשהיא ללא רוח חיים.
בית החולים טען כי בביקור ביום שקדם ללידה לא ניתן היה לצפות את היפרדות השיליה בעוד שהיולדת טענה כי הכאבים עליהם התלוננה חייבו את אשפוזה לצורך השגחה. עוד טענה היולדת כי שחרורה בטרם עת מחדר המיון, מנע את האפשרות למעקב ואבחון הסימנים הראשונים של היפרדות שיליה.
ביהמ"ש קבע כי נוכח קיומם של גורמי סיכון להיפרדות שיליה במקרה הנדון (וולדנות יתר וריבוי מי שפיר), היה מקום לסווג את הריון התובעת כהריון בסיכון להיפרדות שיליה ולהשאירה להשגחה.

ביהמ"ש פסק פיצוי בסך 230,000 ₪ בעבור סבלה של היולדת לרבות הסבל הקשור בנשיאת הוולד במשך 9 חודשים וההוצאות הכרוכות בכך וכן סבלו של בעלה. בפסיקת פיצוי זה ביהמ"ש התחשב בכך שלאישה יש 11 ילדים, אחד מהם נולד לאחר הארוע נשוא התביעה.

(ת"א 3315-05 א.ג. ואח' נ' מדינת ישראל משרד הבריאות, פס"ד של השופטת ריקי שמולביץ בינואר 2012).

רשלנות רפואית פסיכיאטרית - עובדת סוציאלית שנהרגה מירי מטופל

ב- 27.9.11 נפסק כ- 6,000,000 ₪ לעזבונה של עובדת סוציאלית שנהרגה מירי מטופל.

לפני כ- 20 שנה הגיע מטופל בשם איתן מור אל התחנה לבריאות הנפש בה היה מאושפז כשהוא חמוש בנשק שקיבל מחברת האבטחה בה עבד. המטופל פתח בירי לעבר עובדי התחנה, הרג 4 עובדות סוציאליות, פצע 2 מטופלות והתבצר על גג. לבסוף מצא את מותו בחילופי אש עם כוחות הבטחון.

ויויאן פרקל ז"ל היא אחת מהעובדות הסוציאליות שנהרגו בתקרית זו. עזבונה הגיש תביעת פיצויים כנגד מספר גורמים:
1. עזבונו של הרוצח איתן מור
2. מדינת ישראל כבעלת התחנה לבריאות הנפש שלא איבחנה את מסוכנותו של הרוצח, וכמי שאישרה לו לשאת נשק ברשיון.
3. חברת האבטחה בה עבד הרוצח והיא שסיפקה לו את הנשק.

השופט אהרון פרקש מביהמ"ש המחוזי בירושלים קבע בפסק דינו מיום 27.9.11 כי האחריות תחולק באותו אופן בו היא כבר חולקה בתביעה קודמת של עו"ס אחרת שנהרגה באותו אירוע, זאת מאחר שמדובר ב"השתק פלוגתא", קרי במחלוקת שכבר הוכרעה ומחייבת את הצדדים. להלן חלוקת האחריות שנקבעה:

הרוצח יחוב ב- 70% מהנזק.
המדינה תחוב ב- 20% מהנזק
חברת האבטחה תחוב ב- 10% מהנזק.

בענין הנזק, דובר באישה צעירה שנרצחה בגיל 42 כשהיא בשבוע ה- 21 להריונה. ביהמ"ש פסק פיצוי לעזבון בגין השכר שיכלה המנוחה להשתכר ב"שנים האבודות" ובגין הנזק הלא ממוני (כאב והסבל, אובדן הנאות החיים והקיצור בתוחלת חייה), אובדן שירותי אם ורעיה ובגין פריטי נזק אחרים. סה"כ נפסק 6,571,525 ₪ כאשר מסכום זה יופחתו הקצבאות שהמוסד לביטוח לאומי שילם וישלם לתלויי המנוחה.

הטענה כי יש לפצות גם בגין מות העובר נדחתה- לאור שבוע ההריון המוקדם בו מדובר (שבוע 21) והעובדה שבגיל זה העובר עדיין איננו נחשב "בר חיות".

(ת.א. (י-ם) עזבון המנוחה ויויאן פרקל ז"ל נ' מדינת ישראל. פס"ד של כב' הש' פרקש מיום 27.9.11).

תחום האונקולוגיה - לימפומה שטופלה בכריתה כירורגית במקום בכימותרפיה

ב- 9.10.11 נפסק 1,370,000 ₪ לצעירה שעברה כריתת רחם מיותרת.
הצעירה לקתה בהיותה בגיל 4 בסרטן מסוג בירקט לימפומה. הגידול נכרת, אך לא באופן מלא, ובנוסף נכרת גם רחמה.
כתוצאה מכך אינה יכולה להרות ולהביא ילדים אלא באמצעות הליכי פונדקאות.
ביהמ"ש השתכנע כי לפי הפרקטיקה המקובלת במועד הנתוח (שנת 88') והידע שהיה אז לא היה מקום לביצוע הניתוח הנרחב ולא כל שכן לא היה צורך בכריתת רחמה של התובעת.

ביהמ"ש פסק לתובעת פיצוי כדלקמן:
בגין כאב וסבל (נזק לא ממוני)- 700,000 ₪
הוצאות פונדקאות - עבור 2 הליכי פונדקאות- 600,000 ₪
הפסדי שכר שיגרמו בתקופת הפונדקאות- 70,000 ₪

סה"כ: 1,370,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד.

(ת.א. 09 – 05 – 1820 פלונית נ' משרד הבריאות, פס"ד של כב' הש' מיכל נדב מיום 9.10.11).

רשלנות רפואית של רופא משפחה- איחור באבחון מחלת סרטן המעי הגס

ב- 10.11.11 נפסק כ- 615,000 ש"ח ₪ לחולה שמחלת הסרטן אובחנה אצלה באיחור רב.
התובעת לקתה בסרטן המעי הגס בגיל 30.
כשנה קודם לכן פנתה התובעת לרופאת המשפחה שלה ד"ר סילברמן פעמים רבות, בתלונות על כאבים ודימום רקטלי בזמן יציאות. ד"ר סילברמן ייחסה זאת לטחורים ונתה לתובעת משחה כנגד טחורים.
התובעת המשיכה והתלוננה בנוסף על כאבי בטן והופנתה ע"י ד"ר סילברמן לגסטרואנטרולוג לצורך ביצוע בדיקת קולונוסקופיה קצרה ובמקביל נתנה לתובעת טיפול כנגד תסמונת המעי הרגיז.
התובעת ביצעה את בדיקת הקולונסקופיה הקצרה (בדיקה המבוצעת דרך הרקטום בה ניתן לראות עד 50 ס"מ מהרקטום, קרי את חלקו הסופי של המעי הגס), הבדיקה נמצאה תקינה.

התובעת ביצעה בדיקות נוספות אליהן הופנתה (בדיקת גסטרוסקופיה דרך הושט ובדיקת CT) שגם הן נמצאו תקינות. כעבור 11 חודשים התובעת התייאשה מחוסר ההתייחסות של ד"ר סילברמן ועברה לקופת חולים אחרת ושם אובחן מיידית כי התובעת לוקה בגידול שחסם את כל המעי הגס.
התובעת נאלצה לעבור נתוח חירום מורכב ומסובך לכריתת הגידול וכריתה תת שלמה של המעי הגס וכתוצאה מהנתוח נגרמה לה נכות קבועה בשיעור 40% בעוד שאילו האבחון היה מוקדם יותר קרוב לודאי שהיתה עוברת נתוח קטן יותר עם כריתה לפרוסקופית של הגידול וככל הנראה ללא נכות כלשהי.
ביהמ"ש קבע כי רופאת המשפחה התרשלה כיוון שלאחר שכל הבדיקות נמצאו תקינות ולאור הימשכות התלונות היה עליה להפנות את התובעת לבדיקת קולונוסקופיה מלאה בה ניתן לראות את המעי הגס לכל אורכו. כמו כן היה עליה להורות לתובעת להמשיך את המעקב במכון הגסטרו.

נקבע כי הביקורים התדירים של התובעת היו צריכים להוות  אצל רופאת המשפחה  אינדיקציה לחומרת תלונותיה ולעוצמת כאביה. נקבע כי רופא המשפחה צריך  להקדיש זמן לשיחה עם החולה כדי  להבין את התמונה הכוללת של מצבו הבריאותי ומחושיו,  במיוחד במקרים  בהם  תלונות החולה אינן חדלות.
ריבוי תלונות מחייב בירור נוסף, שאין מקום להרפות ממנו  גם אם בדיקות שונות לא העלו תוצאות.
עם זאת נקבע כי התובעת גם תרמה לאיחור באבחון מחלתה והשתהתה בביצוע הבדיקות אליהם הופנתה. נקבע כי החולה אחראי לשמירה על שלומו ובריאותו והיה עליה לבצע בזמן את כל הבדיקות אליהן הפנתה רופאת המשפחה בזמן ולחזור אל הרופאה עם התוצאות. לכן אשמה התורם מגיע ל- 50%. לאור כל האמור נפסק לתובעת פיצוי בסך 1,230,000 ₪ ובניכוי רשלנותה התורמת שהועמדה על 50%, סה"כ הפיצוי שנפסק עמד על 615,000 ₪.
(ת.א. מ.ל. נ' שרון סילברמן. פס"ד של כב' הש' טולקובסקי מיום 10.11.11)

 


 

לפירוט שירותי המשרד והסבר הנושא של תחום זה, לחצו: רשלנות רפואית

מגוון רב של מאמרים בנושא רשלנות רפואית

© כל הזכויות שמורות לעו"ד איילת סבג | רחוב מנחם בגין 144 מגדל מידטאון תל אביב | טל'. 03-7515160 | פקס. 03-7510160 | דוא"ל: ayelet@sabaglaw.co.il
אפשרות לפגישות בחיפה (שדרת פל ים 7) בנצרת (פאולוס השישי 46) ובבאר שבע (מגדל הרכבת, בן צבי 10) בתיאום מראש **



לפניות או ייעוץ ראשוני ללא תשלום חייגו 03-7515160 , או השאירו פרטיכם: