ניווט בעמוד
הטענה העיקרית כלפי הרופא הרשלן בתביעות אלו היא שמחובתו לגבות מהחולה כמה שיותר פרטים (אנמנזה), להתעניין בעברו הרפואי הרלבנטי, בסיפורו המשפחתי, ברגישותו לתרופות, ובכל פרט שעשוי להיות בעל רלבנטיות לתלונות הנוכחיות. על הרופא לחקור ולדרוש על מנת לקבל את התמונה המלאה.
לעיתים האיחור באבחון נובע מכך שהחולה לא ציין מיוזמתו עובדות מסוימות בפני הרופא ואולם חשוב לזכור שהחולה לא תמיד יכול להבין חשיבותן של אותן עובדות, על כן הפסיקה קבעה כי חובתו של הרופא לחקור ולדרוש, להעמיק הבירור ולתשאל נכון את החולה באופן שיגדיל הסבירות לקבלת מלוא הפרטים הנדרשים לצורך העמדת האבחנה הנכונה. רופא שלא ינקוט יוזמה/ יטפל בסימפטומים בלבד מבלי לחקור ולברר מה הסיבה שמובילה לאותם סימפטומים עשוי להימצא רשלן.
לעיתים רשלנות רפואית באבחון נובעת מסיטואציה שבה החולה מפזר תלונותיו לרופאים שונים ואין אף רופא שמרכז את מצבו הכללי ורואה את התמונה המלאה. פה נכנס תפקידו של רופא המשפחה כרופא שמרכז את הטיפול בחולה לשים לב ולקשור בין הקצוות. כמו כן מחובתו של המוסד הרפואי לקבוע מנגנון שיבטיח שיתוף פעולה בין הרופאים המטפלים השונים באופן שהחולה יזכה לטיפול מיומן ולמעקב רפואי ראוי.
כך בתביעה שטופלה על ידי משרדנו נדון עניינה של חולה שסבלה מתלונות בתחומי הגינקולוגיה, האנדוקרינולוגיה, השיניים, העיניים והנוירולוגיה. לבסוף התברר כי היא סובלת מתסמונת אנדוקרינולוגית ("אקרומגליה") שגורמת להפרשת יתר של הורמון גדילה ופוגעת במערכות גוף שונות. התובעת הפנתה תלונותיה לגינקולוגים, לרופאי עיניים, לרופא שיניים ולרופא המשפחה. כל אחד התמקד בתחומו בלבד ואף אחד לא קשר את הקצוות. עד שלבסוף החולה הידרדרה באופן שהצריך אשפוזה בביה"ח, שם היא התלוננה על מגוון תלונותיה באותה המסגרת והדבר הוביל לקביעת האבחנה הנכונה.
עם זאת הפסיקה קבעה כי גם על החולה לקחת את גורלו בידיוולבצע את ההנחיות שקיבל, הרופא אינו שמרטף ולא ניתן לדרוש ממנו שיעקוב באופן אקטיבי אחר ביצוע כל הנחיה והנחיה או שירדוף אחר חולה שניתק קשר או אחר חולה שלא שיתף פעולה עם הטיפול. חובתו של הרופא לעקוב אינה מחליפה את שיקול הדעת של המטופל ואינה גורפת.
רוצים לדעת האם המקרה שלכם מהווה רשלנות רפואית ברת פיצוי? לבדיקת סיכויי התביעה פנו אלינו עוד היום להתייעץ בעניינכם.
