חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט

צוות משפטי מנוסה מוכן לסייע

במסגרת תביעה בעקבות תאונת דרכים לא ניתן להגיש חוות דעת רפואית "מטעם" צד זה או אחר. 

בית משפט יקבע את הפיצוי שמגיע לך בהתאם לדעתו של המומחה הרפואי שביהמ"ש ימנה.

כל שאלה שברפואה תוכרע לפי מומחה זה.

לכן כבר בעת הגשת כתב התביעה צריך לעשות הערכה באילו תחומים נותר לך נזק? ולבקש שביהמ"ש ימנה מומחים מטעמו בתחומים אלו.

השיקולים של בית משפט במינוי מומחה מטעמו

מהם השיקולים שינחו את בית המשפט אם למנות מומחה רפואי? ואיך ביהמ"ש יאזן בין האינטרסים הנוגדים?

 

ברור שתובע יטה לבקש מינוי מומחים בכמה שיותר תחומים במטרה "לאסוף" כמה שיותר אחוזי נכות.

 

מנגד ברור כי חברת הביטוח תתנגד למינויים המבוקשים ותטען כי הם או חלקם מיותרים ואין בהם צורך אמיתי.

 

עקרון יסוד הוא שביהמ"ש יזהר מלנעול את שעריו בפני תובע שמבקש למנות מומחים, שהרי בתיקי תאונות דרכים אין לתובע כל דרך אחרת להוכיח את נכותו אלא באמצעות מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. לכן, ביהמ"ש ינקוט משנה זהירות בענין זה, ויעדיף מינוי מיותר מאשר תובע מקופח שלא יקבל פצוי משום שביהמ"ש החמיר עימו ולא מינה מומחה בעניינו.

 

בימ"ש שיחליט שלא למנות מומחה, ניתן יהיה לערער על החלטתו זו, והיא תעמוד ל"בקורת קפדנית" של ערכאת הערעור.

 

 

"ראשית ראיה" הדרושה למינוי מומחים

ראשית, על התובע להוכיח "ראשית ראיה" לנכות בתחום מומחיות מסוים כדי שביהמ"ש ישתכנע למנות מומחה רפואי בתחום זה. 

 

בית המשפט יבחן את המסמכים הרפואיים ויבדוק אם קיימת אותה  "ראשית ראיה" לנכות בתחום המבוקש ולפי זה יקבל החלטה אם למנות מומחים ובאילו תחומים. 

 

תובע שיציג מסמכים סמוכים לתאונה המעידים על טיפול שקיבל בתחום מסוים אך לא יציג מסמכים רפואיים מאוחרים יותר המצביעים על המשך טיפול באותו תחום- הנטיה תהיה שלא למנות לו מומחה. מדוע? משום שזה לא תומך ב"ראשית ראיה" לנכות. ביהמ"ש יניח שאדם שאינו מטופל בצורה רצופה כנראה שאינו  סובל או שמצבו היה זמני והשתפר. לכן חשוב להציג מסמכים שמעידים על המשכיות של הטיפול או על פגיעה מספיק חמורה- ואז ביהמ"ש ימנה מומחה.

 

 

האיזון בין האינטרסים השונים

לבית המשפט ישנו "אמצעי ויסות" כדי לגשר על הרצונות הנוגדים של בעלי הדין ולמנוע מינויים מיותרים, כיצד? באמצעות הטלת שכר המומחה על התובע שמבקש מינויי מומחים מיותרים לכאורה. במקרה כזה, חזקה על התובע שישלם את שכר טרחת המומחה מטעם ביהמ"ש רק אם הוא באמת סובל ובאמת מאמין כי נותרה לו נכות.

 

דרך סינון נוספת בה נוקט לעיתים היא על ידי הפניית שאלה למומחה הראשון שימונה כמומחה מטעם ביהמ"ש שיבהיר אם לפי דעתו יש צורך במינוי מומחה בתחום רפואי נוסף.

 

מדובר בפרקטיקה מקובלת כאשר מדובר בתחום רפואי קרוב (לדוגמא נוירולוגיה ופסיכיאטריה) ולא בשני תחומים מנותקים זה מזה, הפסיקה הזהירה בענין זה מהעברת ההחלטה על המינויים אל המומחה – דבר שאינו ראוי ואינו מקובל.

מי יממן את חוות דעת המומחה?

לפי תקנה 7(ב) לתקנות, ביהמ"ש יורה "לבעלי הדין או למי מהם" להפקיד פיקדון להבטחת שכר המומחה. התקנות איננה קובעת מי יפקיד את שכר המומחה אך בפרקטיקה, מי שישא בשכר המומחה (לפחות כמימון ביניים) זה בדר"כ חברת הביטוח. אם כי, כאמור, הדבר מסור לשיקול דעת ביהמ"ש.

 

כאשר חברת הביטוח נושאת לבדה בשכר המומחה (המצב השכיח ביותר), נוצרת אי נוחות מסויימת משום שהמומחה מקבל שכרו מהמבטחת ויש חשש מסויים שנטיות ליבו יהיו לצד המבטחת, אולם רוב המומחים שעוסקים במתן חוות דעת רפואיות יודעים לעשות את ההבחנה בין הגורם המממן (המבטחת) לבין חובתם ונאמנותם כלפי שני הצדדים במידה שווה וכלפי ביהמ"ש.

 

 

מעמדו של המומחה מטעם ביהמ"ש

בדרך כלל יטה ביהמ"ש לאמץ את קביעות המומחה הרפואה שמונה על ידו אך יש לצדדים זכות להפנות אל המומחה "שאלות הבהרה" במטרה להבהיר סוגיות סתומות בחוות הדעת, כמו כן צד המעוניין לחקור את המומחה בביהמ"ש על חוות דעתו רשאי לעשות כן.

 

 

קביעה על פי דין

אם תאונת הדרכים אירעה בדרך אל העבודה או ממנה, התאונה תיחשב כתאונת עבודה, ואם הנפגע פנה אל המוסד לביטוח לאומי ושם הוערכה כבר נכותו אז קביעת המל"ל (מחלקת נכות מעבודה) תיחשב כ"קביעה על פי דין" אשר מחייבת את הצדדים במסגרת התביעה לפיצויים ולא יהיה צורך במינוי מומחה מטעם ביהמ"ש.

 

יש אפשרות במקרים חריגים לעתור לביהמ"ש על מנת שיאפשר לסתור את קביעת המל"ל ואולם כאמור רשות כזאת תינתן במקרים חריגים בלבד.

גם לסוגיה שלך יש מענה
להתייעצות עם עורכי הדין אנא מלא/י פרטים